בש"פ 4351/05 מאיר פינס נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הוא מואשם בעבירות של מעשי סדום ואינוס. המשיבה עתרה למעצרו עד תום ההליכים. בגדרו של הדיון בבקשה הושג הסדר לפיו ישוחרר העורר בתנאים. אחד התנאים היה מעצר בית מלא. בהמשך הגיש העורר בקשות שונות לבית המשפט המחוזי על מנת להקל בתנאים לפרקי זמן שונים. בית המשפט נעתר לחלק מן הבקשות. העורר אף הגיש בקשה לבטל את התנאי בדבר מעצר בית מלא. בית המשפט דחה את הבקשה, ועל כך מלין העורר בהליך שבפניי.

2.הטענה המרכזית שהועלתה הייתה, כי עתה קיים חומר נוסף בפני בית המשפט המחוזי הסותר את חזקת המסוכנות. הכוונה היא לחוות דעת פסיכיאטרית שנעשתה על ידי ד"ר ליאוניד לנדא. בסיומה של חוות הדעת נאמר, כי העורר אינו מתאים לקריטריונים המאפיינים עברייני מין שעלולים לחזור על מעשיהם. המשיבה מצביעה מצידה היא על כך שהעורר מכחיש את המעשים המיוחסים לו. כאשר המעשה מוכחש קיימת בעייתיות מיוחדת בהערכת המסוכנות. הדבר עולה מבין השיטין של חוות הדעת עצמה, ודומני שנכון יהיה לאמר, על בסיס ידיעה שיפוטית, שהכחשה של המעשה מקשה ביותר על הערכת המסוכנות. מכל מקום, לפני בית המשפט המחוזי נעשה הסדר בעת הדיון בבקשת המעצר. הדבר היה ביום 16.2.05. העורר הסכים באמצעות בא-כוחו דאז לשחרורו בתנאים, ביניהם התנאי של מעצר בית מוחלט. חלפו שבועות אחדים והעורר פנה, באמצעות פרקליט חדש, וביקש לבטל את אותו תנאי עיקרי לעניין מעצר בית מלא, אך נענה בשלילה. קשה לראות בחוות הדעת משום נתון חדש שמצדיק לעת הזו עיון חוזר בתנאי הנזכר. דומני, שהדרך הנכונה שיש ללכת בה הינה לעתור לשינוי התנאי, על מנת שהמבקש יוכל לצאת לעבודה. יצוין, כי בדיון שנערך ביום 16.2.05 הודיע סניגורו דאז של העורר, כי הוא שומר על הזכות להגיש בקשה להתיר לעורר לצאת לעבודה. התרשמותי היא, שהיום מעונין העורר לצאת לעבודה וכאמור הדרך שיש ללכת בה היא לעתור לשינוי התנאים. כמובן, שאיני מביע כל דעה לגופו של עניין. היה ותוגש בקשה לעניין זה, יהיה על בית המשפט המחוזי להכריע בה. איני רואה לנכון להביע עמדה כלשהי באשר לבקשה צפויה לעיון חוזר שתתבסס על חומר חדש נוסף לעניין העדר מסוכנות.

3.בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.