בש"פ 4355/98 עודד גולד נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום תל-אביב-יפו דן (בתיק 10522/98) בתנאי השחרור בערובה לגבי העוררים שהמשיבה מייחסת להם חשד לביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד בין השנים 1993 ו1996-.

2.בפני בית המשפט הוצג חומר, לרבות חומר סודי והשופטת המלומדת החליטה, ביום 23.6.98, כי החקירה בעיצומה ויש להבטיח את הופעתם והתייצבותם של העוררים לחקירה.

אשר-על כן החליטה השופטת המלומדת על הפקדת כתב ערבות עצמית וכתבי ערבות צד שלישי, לגביהם אין כעת מחלוקת ועל הפקדת סכום כספי או ערבות בנקאית על סך 500,000 ש"ח.

3.העוררים ערערו על עצם קיומם של התנאים בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו1996- ועל סכום הערבות הכספית בסך של 500,000 ש"ח.

4.כב' סגן הנשיא השופט גורן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הפחית את סכום הערבון הכספי ל 250,000- ש"ח ונתן לעוררים אורכה, עד 15.8.98, להפקדת הסכום, כך שבינתיים לא נעצרו העוררים.

השופט המלומד לא דן בערר לגבי עצם קיום התנאים המצדיקים ערובה מתוך הנחה שאין מחלוקת על כך.

5.העוררים קובלים לפני בית משפט זה על כי לא היה דיון בבית המשפט המחוזי לפי סעיף 13 הנ"ל וכי בית משפט השלום בסעיפים 8 ו9- להחלטה התייחס לחלק מהחומר שהוגש לפניו, אך לא ביסס את החלטתו על העילות שבסעיף 13 הנ"ל כראוי.

כן טוענים העוררים שאין בידם כל סכום שהוא ועל כן למעשה יעצרו, במקום שישוחררו, כבקשת המדינה.

6.נעשה נסיון למצוא הסדר בין הצדדים, אך הוא לא צלח.

7.יש טעם בחלק מטענות העוררים. הוא הדין בטענות המשיבה.

8.לאחר עיון בחומר שהוגש לפני ובטענות באי-כוח הצדדים; הגעתי למסקנה כי גם בית משפט השלום וגם בית המשפט המחוזי לא דנו בכל הטענות הדרושות הכרעה.

בית משפט השלום לא ביסס את החלטתו בסעיף 9 להחלטה על החומר שהיה לפניו לביסוס התנאים המצדיקים שחרור בערובה בתנאים מגבילים, תוך התייחסות לסעיף 13 הנ"ל ולכאורה קיימת סתירה בין האמור בסעיף 9 לסעיף 8 להחלטה, תוך ביסוסה על מסמך מ1/.

כן לא התייחס בית משפט השלום לטענה כי אין בידי העוררים כל אפשרות להפקיד ערבון כספי כפי שקבעה, על אף שהדבר נטען לפניה.

בית המשפט המחוזי, כאמור, לא התייחס לעצם הטענה בדבר קיום תנאים להגבלת השחרור וגם בהפחתת הסכום הכספי לא התייחס לאפשרות או אי-אפשרות העוררים להפקיד את הסכום שקבע או האם יש מקום להבטיח את דרישת המדינה להמשך חקירת העוררים, בדרך של מיגבלות אחרות ונוספות, תוך הקטנת הסכום או אם ישנה תשתית ראיתית לקביעת אותו סכום או סכום אחר.

7.אשר על כן מתבטלות ההחלטות נשוא הערר, בכפוף לאמור לעיל והעניין מוחזר לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, כדי שידון מחדש בשאלת הצורך בקביעת מיגבלות לשחרור המבוקש בערובה, על פי האמור לעיל, תוך ציון החומר עליו מתבססת ההחלטה (לגבי החומר הסודי יצויין המסמך בכנוי מתאים). אם התשובה תהיה חיובית, תיקבע הערובה, לאחר מתן אפשרות של הבאת ראיות וטיעון של שני הצדדים למציאת הדרך המתאימה לערובות, באופן שתובטח התייצבות העוררים מחד וכדי לנסות למצוא ערובה מתאימה שהעוררים יוכלו לעמוד בה, גם אם היא תהיה קשה וכבדה, אך לא יותר מהסכום שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

בית משפט השלום ידון בהקדם, בעניין זה כדי לתת החלטה לכל המאוחר עד 15.9.98, כשכתבי הערבות יעמדו בעינם.

הפקדת הערבון הכספי, שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי ידחה ליום 15.9.98 (במקום 15.8.98), בכפוף להחלטה החדשה של בית משפט השלום.