בש"פ 4359/97 הררי יוסף נ. מדינת ישראל

המבקש מעונין עתה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שניתן בתאריך 25.1.94. המדובר, איפא, באיחור ממושך ביותר.

טענת המבקש היא, כי שיגר הודעת ערעור באמצעות רשות הדואר עוד בטרם חלף המועד להגשת ערעור, אך ככל הנראה נפלה שגגה והודעת הערעור לא הגיעה לבית המשפט. עוד ציין המבקש, כי פרק הזמן שחלף מאז ועד עתה לא עורר את חשדו, כי "אינו בקיא בהלכות סדרי הדין, ורק לאחר יעוץ משפטי הובהר הענין".

טענת המבקש בדבר שיגור הודעת הערעור בדואר אינה נתמכת בכל ראיה שהיא. אין בידי המבקש עותק מאותה הודעת הערעור שנשלחה, כביכול, או כל פרט נוסף אחר אודות נסיבות ההגשה. לא ברור גם מדוע לא הסתייע המבקש בשלטונות שרות בתי הסוהר, אשר באמצעותם נהוג להגיש כתבי בי דין על ידי אסירים, וראה להגיש את הודעת הערעור באמצעות רשות הדואר.

זאת ועוד, אמנם המבקש איננו בקיא בסדרי דין, אך תמוהה מאד העובדה שלא גילה ענין בערעור שהוגש כביכול לפני שלוש וחצי שנים, אלא עתה. המבקש מעונין לערער על גזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר הטיל עליו שנת מאסר לריצוי בפועל בשנת 1994. האם סביר הדבר שערעור בגין חומרת העונש אשר היה מוגש בעיתו לגבי עונש כאמור לא היה מתברר במשך שלוש וחצי שנים. חוסר הענין של המבקש בערעור שהוגש על פי הטענה מעורר ספק של ממש באמינות הטענה בדבר עצם הגשת הערעור.

בתשובת המדינה נאמר, כי המבקש נדון בתיקים נוספים לעונש מאסר בפועל, ולכן טרם סיים לרצות את עונש המאסר אשר נגזר עליו בשנת 1994. לא הובאו כל פרטים בענין זה, ולכן אין לדעת מתי הופסק ריצוי עונש המאסר מושא בקשה זו והוחל בריצוי עונש מאסר אחר; אך יש להניח כי הדבר ארע לאחר שחלף המועד להגשת הערעור. גם בכך יש כדי להפחית מאמינות הטענה בדבר משלוח הודעת ערעור בדואר לפני שלוש וחצי שנים.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.