בש"פ 4362/09 ז'אן פול אסולין נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתיק ב"ש 22522/08 (במסגרת תפ"ח 1217/08) מיום 17.5.2009, אשר דחתה את בקשת העורר לצאת לטקס החינה של בנו, שאמור להיערך ביום 1.6.2009 באילת.

כתב האישום

1.

בחודש דצמבר 2008 הוגש נגד העורר, יחד עם שמונה אחרים, כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 סיפא לחוק, וזיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק והכל בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003. על פי הנטען בכתב האישום, במסגרת פרשיית הונאה מתוחכמת ושיטתית בה נטל חלק כחבר בארגון פשע, זמם העורר יחד עם אחרים להוציא במרמה סכומי כסף גדולים מבעלי עסקים קטנים בצרפת. כך, על פי שיטת המרמה שהוכתבה לעורר ולשותפיו על ידי ראשי הארגון, הוא פעל כטלפן דובר צרפתית והציע לקורבנות שירותי פרסום באינטרנט תחילה בחינם ואחר כך בתשלום, מבלי שנתכוון לספק בפועל את השירות המובטח. כמתואר בכתב האישום, בסיכומה של הפרשה בת השנתיים, נפלו קורבן למרמה מעל אלף קורבנות, אשר העבירו לארגון, באמצעות שיקים והעברות בנקאיות, סכום כולל של מעל 3.5 מיליון יורו. עוד יצוין, כי העורר הינו הנאשם התשיעי והאחרון בכתב האישום, אשר כולל עבירות נוספות, שאינן מיוחסות לו.

ההליכים הקודמים

2.

ביום 21.12.2008 החליט בית משפט השלום בפתח-תקווה (סגן הנשיא א'

גולדס ) על שחרורו של העורר למעצר בית מלא למשך 15 יום בבית אביו במושב רמות מאיר. במסגרת תנאי השחרור נאסר על העורר ליצור קשר, בין במישרין ובין בעקיפין, עם המעורבים האחרים בפרשה (למעט ילדיו ונכדיו) או לדבר על ענייני הפרשה והחקירה, הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, והוא נצטווה להפקיד התחייבות עצמית בסך 50,000 ₪, הפקדה במזומן של 10,000 ש"ח וערבות צד שלישי בסך 10,000 ₪.

3.

בשורת החלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (על ידי השופט א' ואגו ) בתאריכים 29.12.2008, 7.1.2009 ו-14.1.2009, הוארכו התנאים המגבילים בהם שוהה העורר, שונתה כתובת מעצר הבית בו הוא נתון לכתובת ביתו באשדוד והוסף לו איזוק אלקטרוני. ביום 21.1.2009 הוחלט - על ידי אותו המותב - להיענות לבקשת המדינה להשאירו בתנאים מגבילים, מן הטעם הנעוץ במסוכנותו ובחשש שיימלט מן הארץ. בהקשר זה נקבע, כי העורר "ידע והכיר היטב את מערך ההונאה והמרמה שהוא וחבריו עסקו בו, היה מיודע בשיטות העברת הכספים והלבנת ההון, אינו מוחה כלל על ההגדרה שהוא היה חבר בארגון הפשע" וכן כי העורר "היה ממוקם יחסית גבוה במדרג של הארגון". עוד הוזכרה לחובתו העובדה כי נאשם אחר בפרשה הוא חתנו וכן כי הסתבך באישומי הונאה גם מחוץ לישראל, תוך שצויין כי ראיה אחרונה זו אינה קבילה בתיק העיקרי. עם זאת נקבע, כי ייתכן שבטווח הארוך ניתן יהיה לשקול לגביו, לאחר קבלת תסקיר מבחן, הקלות ספציפיות, שהתנאים להן טרם בשלו לעת הזאת. בתסקיר המעצר מיום 22.2.2009, הומלץ על הקלות בתנאים המגבילים באמצעות "פתיחת חלונות בפיקוח האלקטרוני" לצורך סידורים אישיים בהם ביקור אביו החולה במושב רמות מאיר. ביום 26.2.2009 ונוכח המלצת התסקיר, החליט השופט א' ואגו לאפשר לעורר לבקר את אביו פעמיים בשבוע בליווי אחד הערבים, ובכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה דנן.

4.

ביום 23.4.2009 הגיש העורר בקשה להשתתף בחגיגות החתונה של בנו העתידות להיערך באילת למשך כשבוע ימים. ביום 5.5.2009 אישר בית המשפט קמא (השופט א' ואגו ) את יציאתו של העורר לחגיגות מיום 1.6.2009 ועד ליום 7.6.2009 בפיקוח אחד הערבים. לצורך ימי החתונה נקבע, כי שני אחיו יחתמו על ערבות צד שלישי בסך 20,000 ₪ כל אחד. כן נקבע, כי משיקולי בקרה ופיקוח לא יותר לעורר להימצא מחוץ למתחם מלון הרודס באילת ומתקניו, אף אם יהא הדבר כרוך בשינוי מיקום טקס החינה, שעוד לא היה ידוע. לאחר שנמצא מיקום לטקס, הקבוע ליום 1.6.2009, ביקש העורר להתיר השתתפותו בו, על אף שהוא עתיד להיערך בחווה המרוחקת כחמישה קילומטר ממרכז העיר אילת. בהחלטתו מיום 17.5.2009, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. השופט א' ואגו קבע, כי "בלית הסכמה, ומשהחלטתי הקודמת מתייחסת ברורות ונקודתית לסוגיה" לא ניתן לשנות ממנה. מכאן הערר.

טענות העורר

5.

על פי הנטען בערר, שגה בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה מבלי שנתן משקל ראוי לעובדה, כי עברו של העורר נקי וכי במשך חמשת החודשים בהם שהה במעצר בית, לא הפר את תנאיו ולו פעם אחת. לענין המסוכנות נטען, כי העורר "שימש טלפן אשר שלח, באמצעות הפקס, חוזים לאזרחים צרפתיים אשר מצויים במרחק רב מכאן" מבלי שסיכן איש מישראל. עוד נטען, כי המשיבה מתנגדת ליציאתו לטקס מתוך מטרה למנוע ממנו ליהנות מחתונת בנו, מטרה שאינה רלבנטית, לשיטת העורר, לענין שקילת האפשרות להקלה בתנאיו. הודגש, כי לא הועלה כל חשש שעלול להתממש אם ישתתף בטקס החינה, והוזכר כי כבר עתה הוא נהנה מ"חלונות יציאה" פעמיים בשבוע, למשך מספר שעות. לבסוף הוטעם, כי החתן המיועד מתגורר בצרפת ובחר לקיים את האירוע בישראל דווקא, על מנת שאביו יוכל ליטול חלק בשמחתו.

6.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי הסביר בא כוחו של העורר, עו"ד לאמש, לשאלתי, כי בנו של העורר וכלתו לעתיד אינם יכולים להעביר את טקס החינה מהחווה שהוזמנה מראש אל מתחם מלון הרודס, וכי ביטולו של הטקס יוביל לעוגמת נפש ויגרור עימו עלויות נוספות שאין בני הזוג יכולים לעמוד בהן, לאחר שכבר העתיקו את אירועי החתונה מצרפת לישראל, דבר שהיה כרוך אף הוא בהפסדים כספיים. עוד טען עו"ד לאמש, כי תנאי חלופת המעצר של נאשמים אחרים בפרשה, שחלקם בה גדול מחלקו של העורר, טובים בהרבה. לבסוף ביקש התרת יציאתו לטקס החינה "מטעמים הומניטריים".

טענות המשיבה

7.

מנגד, מתנגדת המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד ירין שגב - לבקשה, וסומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לעניין זה הדגישה עו"ד שגב את מורת הרוח שהביע השופט א' ואגו מהעובדות המוגמרות שהציג בפניו העורר באשר למיקום חגיגות החתונה ומכך שלא פנה לבית המשפט כמקובל בבקשות כגון דא ומבעוד מועד. כן נטען, כי בא כוח העורר לא סיפק כל הסבר ראוי לשאלה מדוע לא יועבר הטקס מהמיקום שנקבע לו, למתחם מלון הרודס. הוסף, כי לשיטת המשיבה, אף אישור היציאה לאילת הוא בעייתי ובגדר חריג שאינו מעיד על הכלל וכי אין לאפשר לעורר "לכרסם" עוד בתנאים המגבילים שנקבעו לו.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון בערר ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דינו של הערר להידחות.

9.

כעולה מהשתלשלות העניינים בתיק, אין זו הפעם הראשונה בה מבקש העורר, ומקבל הקלות משמעותיות בתנאים המגבילים שקבעו בעניינו הערכאות קמא. בית המשפט המחוזי נעתר בעבר לבקשות שונות של העורר והקל בתנאי השחרור לחלופת מעצר. ואולם, בית המשפט המחוזי הביע מורת רוחו מהתנהלותו של העורר בכל הקשור לאופן הגשת בקשותיו.

כך, בהחלטתו מיום 5.5.2009 קבע השופט א' ואגו:

"המבקש, למרבה הצער, בחר

שלא לפעול על פי דרך זו [שהותוותה בהחלטת השופט ואגו מיום 26.2.2009 - י.ד.] וגם לא לפי המקובל בבקשות מסוג זה אשר יש להגישן מבעוד מועד ולאפשר דיון וליבון אפשרי של ההתנגדות אם קיימת כזו, וקביעת התנאים המדוייקים, אלא עשה דין לעצמו ולמעשה העמיד את הצד שכנגד ואף את ביהמ"ש בפני כמעט עובדה מוגמרת."

ובהמשך הדברים:

"טוב היה המבקש עושה לו פעל כפי שנהוג ומתבקש בנסיבות העניין והיה מגיש הבקשה מבעוד מועד לפני שיגור ההזמנות ומכפיפן להחלטת ביהמ"ש ולא מעמיד את כולנו בפני מצב לא קל."

10.

עם כל זאת סבר בית המשפט, כי אין מניעה עקרונית לאשר השתתפות העורר באירועי חתונת בנו בעיר אילת המשתרעים על פני שבוע ימים. למען הסר ספק ובבחינת הקדמת תרופה למכה מצא לציין, כי לא יותר לעורר לצאת את מתחם המלון "אף אם הדבר כרוך בשינוי מקום החינה או סידור אחר שימצא המבקש."

11.עינינו הרואות, כבר ביום 5.5.2009 ידע העורר, בדרך שאינה משתמעת לשני פנים, ובאופן שהתיר לו ולמשפחתו תקופת היערכות של מעל שלושה שבועות, כי טקס החינה לא יוכל להיערך אלא במתחם המלון בו ישהה. התעלמותו מלשונה המפורשת של ההחלטה, בדמות בקשתו לצאת לטקס החינה במקום רחוק מן המלון, אינה במקומה ומעידה, כי התראתו של השופט ואגו בעורר להימנע מקביעת עובדות בשטח טרם דיון בבית המשפט - נפלה על אוזניים ערלות.

12.

התנהלות זו אינה מותירה בידי אלא לדחות את הבקשה. כפי שעלה גם בדיון לפניי, טעם משכנע וסביר להימנעות מהעתקת הטקס למתחם המלון, לא הוצג, למעט טענה כללית באשר לאי-הנוחות ולעלות הכספית הכרוכים, מטבע הדברים, בשינוי כזה, ואשר רחוקים מלחרוג, בנסיבות המקרה, ממתחם הסבירות. כעולה מבקשת העורר בבית המשפט המחוזי, טקס החינה, בשונה מאירועי החתונה האחרים, הוא אירוע מצומצם בהיקפו אשר "מיועד אך למשפחה הקרובה והמצומצמת של החתן והכלה". אף נוכח דברים אלה נחה דעתי, כי הטִרדה הכרוכה בהעתקת מיקומו של הטקס - הן מבחינת יידוע המוזמנים באשר לשינוי, הן מבחינת הזמנת מקום לאירוע במתחם המלון - אינה גדולה כלל ועיקר.

13.

בסופו של יום דומני, כי זהו האיזון הראוי והמתבקש בין השיקולים השונים המתמודדים על הבכורה בבקשות כגון דא. מחד, לא יצאה שמחתה של המשפחה נפסדת, באשר אבי החתן יוכל ליטול חלק בחגיגות החתונה כולן הנערכות במלון, וזאת, למשך זמן חריג ביחס למקרים דומים של עצורים במעצר בית המצויים תחת פיקוח אלקטרוני, ואשר נקבע לגביהם כי מתקיימת מסוכנות וכי יש חשש להימלטות מאימת הדין. מאידך, הגבלת יציאתו מן המלון, בין היתר לטקס החינה, ועיבוי הפיקוח עליו בעת שהייתו במלון באילת, מקיימים את האינטרס הציבורי שבהגנה על בטחון הציבור ומבטיחים את קיומו של ההליך השיפוטי בעניינו (ראו למשל בש"פ 3477/08

אוחנה נ' מדינת ישראל , פס' 7 לפסק דינה של השופטת א' חיות (טרם פורסם, 4.5.2008) והאסמכתאות דשם).

14.

מטעמים אלה, כאמור, הערר נדחה.