בש"פ 4368/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופט ב' גרינברגר) הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. מדובר בצעיר יליד 10.6.1993. על כך הערר שבפניי.

2.

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של ייצור נשק, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, התפרעות והפרת הוראה חוקית. לפי כתב האישום, העורר ושלושה אחרים ייצרו בקבוקי תבערה בחודש מרץ האחרון. ימים מספר לאחר מכן הם נטלו חלק, הארבעה יחד עם אדם נוסף, בהתפרעויות שנערכו בכפר סילוואן בירושלים. במהלך ההתפרעויות, כך לפי כתב האישום, יידו חמשת הנאשמים, כולל העורר, בקבוקי תבערה, אבנים וגולות לעבר בתי יהודים בשכונה. לפי כתב האישום, פגעו בקבוקי התבערה והאבנים בכלי רכב של כוחות הביטחון. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה לגבי העורר. לבית המשפט הוגש תסקיר. מן התסקיר ומחומר נוסף שהוגש עולה כי חודשים מספר לפני האירוע הוגש כתב אישום אחר נגד העורר לבית משפט השלום לנוער בירושלים. באותו כתב אישום הוא הואשם בעבירות של ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות והתפרעות. אותו כתב אישום ייחס לעורר השתתפות בהתפרעות שנערכה ביום 18.10.2010. מתברר, כי בעקבות הגשתו של אותו כתב אישום שוחרר העורר לחלופת מעצר בבית משפחתו. ההתרחשויות המאוחרות, נשוא כתב האישום הנוכחי, אירעו תוך הפרה לכאורה של מעצר הבית לגביו הוחלט בהקשר לכתב האישום הקודם.

3.

על יסוד הנתונים שצויינו החליט בית המשפט המחוזי שלא להורות על שחרור לחלופה שהוצגה לו אלא הורה, כאמור, על מעצר עד תום ההליכים. יצויין כי אחד הנאשמים האחרים בכתב האישום הינו אח צעיר של העורר. מדובר בקטין יליד 30.9.1995. נאמר לי היום כי בית המשפט המחוזי החליט לפני ימים אחדים על שחרורו של האח לחלופת מעצר.

4.

סבורני כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הנתון הבולט לעין הוא כי העורר ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי חודשים ספורים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בעל אופי דומה. לא זו אף זו, לכאורה הפר העורר את מעצר הבית שנקבע לו בהקשר לכתב האישום הקודם. כמו כן, קיימים הבדלים משמעותים בין העורר לבין אחיו. ראשית, האח הינו יליד שנת 1995 בעוד שהעורר הינו יליד שנת 1993. שנית, האח לא היה אמור להימצא במעצר בית לפי החלטה שיפוטית. שלישית, מתסקיר שהוגש לגבי האח עולה כי מצבו הנפשי הינו קשה. ההבדלים בין העורר לבין אחיו, על רקע העבירות המיוחסות לעורר ובמיוחד כי לכאורה הפר מעצר בית, כאמור, מצדיקים את החלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על מעצר עד תום ההליכים.

5.

אשר על כן, הנני דוחה את הערר.