בש"פ 4369/01 שמעון דיין נ. מדינת ישראל

העורר, המשוחרר כעת בתנאים מגבילים ביניהם מעצר בית-מלא, הורשע בבית המשפט השלום בקריית-גת, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ונידון ל12- חודשי מאסר בפועל ול6- חודשי מאסר על-תנאי. על חומרת העונש הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, במסגרתו, נדחתה בקשת העורר לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

מכאן הערר שבפניי. שבגדרו טוען העורר כי יש לעכב את ביצוע גזר-דינו עד לאחר מתן פסק-דין בערעורו. זאת, בין היתר, בשל סיכוייו בערעור המסתמכים על המלצות שירות המבחן לתת לו עונש מאסר בעבודות שירות, העובדה שבכניסתו לכלא לתקופה כה קצרה - יינטל הטעם מהערעור, וכן בשל היותו נתון ממילא במעצר בית.

המדינה בתגובתה טענה, כי מן הדין שלא להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, וכי באם יעוכב ביצוע גזר-הדין, יש לקצוב את עיכוב הביצוע, ו"להורות לבא-כוח המערער לפנות בבקשה דחופה לבית-המשפט המחוזי על-מנת לעשות לשמיעת הערעור במהלך תקופה זו".

נראה לי כי לאור הנסיבות ובמיוחד לנוכח תקופת המעצר הקצרה יחסית, ראוי להיעתר לבקשת העורר. אני מורה איפוא על עיכוב ביצוע עונשו עד למתן פסק-דין בבית-המשפט המחוזי. התנאים על פיהם העורר משוחרר יעמדו בעינם.

עם זאת ראוי הוא שהערעור יישמע בהקדם האפשרי, ועל הצדדים להגיש בקשה משותפת לנשיא בית-המשפט המחוזי להקדים את הדיון בערעור.