בש"פ 4371/06חנניה אזולאי נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) מיום 11.5.2006, אשר דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

ביום 3.5.2005 הוגש כנגד העורר ו– 12 אחרים – בם גם מספר תאגידים - כתב אישום. כתב האישום מייחס לעורר נטילת חלק מרכזי בניהול ארגון פשיעה, שעסק במשך שנים בפעילות פלילית הכוללת הנפקת חשבוניות מס כוזבות, מתן הלוואות בשוק האפור, ניכיון המחאות, וכן נקיטה בפעולות שונות לצורך הסתרה והסוואה של מקור הכספים אשר התקבלו בתמורה לחשבוניות הכוזבות. על פי הנטען, העורר הוא ממנהלי הארגון וממכווני פעילותו; הוא גם "יד ימינו" של מי שעומד בראש הארגון – הלא הוא הנאשם 1 בכתב האישום; בין היתר נהג העורר, לפי כתב האישום, לתאם את עסקאות מכירת החשבוניות ל"לקוחות" הארגון, ולהוציא חשבוניות מס כוזבות של חברות הרשומות בבעלותו (נאשמות נוספות בפרשה). העורר אף יצר קשרים בין "לקוחות" הארגון לבין גורמים נוספים שסיפקו את החשבוניות. סכום המס הנובע מהחשבוניות, כך נטען, הוא לכל הפחות 12,457,342 ש"ח. לעורר מיוחסת עבירה של פעילות בארגון פשיעה וכן, במסגרת ארבעה אישומים, עבירות שונות בעלות אופי כלכלי – עבירות על חוקי המס ועל חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. במסגרת אישום נוסף, מיוחסת לעורר עבירה של סחיטה באיומים. מדובר על פגישה שבה נכח העורר, ושבמהלכה אוים עד המדינה תומר טישלר (להלן: טישלר ).

2.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור עד תום ההליכים את הנאשמים בפרשה, ובכללם העורר. ביום 19.6.2005 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אוהד) על מעצרם של העורר ושל נאשמים נוספים. בית המשפט סקר את התשתית הראייתית, הכוללת עדויות של עדי מדינה, האזנות סתר וכן ראיות נוספות והודעות מפי המתלוננים השונים בפרשה. לאור כל אלה, הסיק בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה שדי בהן לצורך המעצר. באשר לעילת המעצר כתב בית המשפט כי "היותם של המשיבים חלק מארגון הפשיעה, מי כמנהל, מי כחייל, תקופת פעילות הארגון המשתרעת על פני מספר שנים, שיטת גביית חוב בדרך אלימה ועברם הפלילי של המשיבים (חלק מהם), מלמד על מסוכנותם".

3.החלטה זו שימשה כבר נשוא עררים שנדונו בפני בית משפט זה. העררים נדחו על ידי השופטת מ' נאור. בית המשפט ציין כי החלטת בית המשפט המחוזי "איננה מפרטת די הצורך, לגבי כל אחד מהמעורבים בנפרד, קיום לכאורה של יסודות העבירות המיוחסות לו". בית המשפט העליון בחן, אפוא, את התשתית הלכאורית, ובעניינו של העורר קבע כי בכל הנוגע לעבירות הכלכליות, קיימות ראיות לכאורה ביחס למעורבותו. בית המשפט הוסיף וקבע כי "יישנן ראיות לכך שהעבירות הכלכליות לוו בעבירות של איומים"; ביחס לאישום הנוגע לסחיטה באיומים, דחה בית המשפט את טענתו של העורר כי כל חלקו באיומים על טישלר היה "נוכחות פאסיבית", וקיבל את עמדת המדינה לפיה בנוכחותו היה משום "איום שבהתנהגות":

בענייננו, על רקע הסכסוך הכספי בין טישלר לבין הנאשמים, ברי כי צירופו של נאשם 2 לפגישה איננו תמים ואיננו מקרי. טישלר הוכה לבסוף בגין חוב זה בסניף אורנג', באירוע שהונצח כאמור בידי מצלמות האבטחה. בנסיבות אלה יש בהודעתו של טישלר אודות הפגישה בנוכחות נאשם 2 כדי להוות – בשלב זה של ההליכים המשפטיים – ראיה לכאורה לעבירה המיוחסת.

בהסתמכו על הראיות לכאורה בעבירת סחיטה באיומים, קבע בית משפט זה כי קיימת עילה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בעניינו. יצוין, כי מעצרם של נאשמים נוספים ושל העורר הוארך פעמיים על ידי בית משפט זה (בש"פ 597/06; בש"פ 3433/06).

4.בין לבין, החלו להישמע הטענות והראיות בהליך העיקרי, ולאחר עדותם של שני עדי המדינה, נדונה ביום 11.5.2006 בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה מיום 19.6.2005. העורר טען כי עדויות עדי המדינה בפני המותב הדן בתיק העיקרי מכרסמות בראיות לכאורה, וכי התשתית הראייתית המצויה בידי בית המשפט היום, שונה בתכלית מזו שהייתה בפניו עת הוחלט על מעצרו של העורר. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן), סקר את העדויות שנשמעו, ומצא כי אין בהן כדי לשנות מקביעתו של בית משפט זה בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. משכך מצא, דחה את הערר והותיר את ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים על כנה.

5.החלטה זו של בית המשפט המחוזי היא נשוא הערר שלפני. העורר מדגיש כי הוא מוחזק במעצר יותר מ-13 חודשים. הוא אינו חולק על כך שקיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירות הכלכליות, אך לשיטתו, מהמסכת העובדתית המונחת בפני בית המשפט, ומכתב האישום עצמו, עולה כי העורר איננו מראשי ארגון הפשיעה, וכי נכון יותר לתארו כ"חייל" פשוט, הממלא הוראות ותו לא. לדידו, כל חלקו מסתכם בהיותו "המוציא והמביא של החשבוניות הפיקטיביות", ללא כל סמכות ניהולית. כמו כן, טוען העורר כי אין בנמצא ראיות לכאורה בעבירות האלימות המיוחסות לו.

המשיבה סומכת ידיה על קביעותיהן של הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של העורר; לדידה, לא חל שינוי בתשתית הראייתית הלכאורית שנבחנה בקפידה על ידי מספר ערכאות, כאשר מסקנת כולן הייתה שקיימות ראיות לכאורה באשר למעורבות העורר בעבירות השונות, ובכלל זה בעבירת הסחיטה באיומים. מסוכנותו של העורר, כך טוענת המדינה, אינה ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר.

6.לאחר ששקלתי את טענת הצדדים, ובחנתי את ההחלטות שניתנו עד כה בעניינו של העורר ואת הנסיבות שנשתנו בינתיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הערר. עיקר האישומים הנוגעים לעורר הינם, כאמור, כלכליים באופיים. על פי המיוחס לו, היווה העורר חוליה מרכזית בארגון פשיעה רחב היקף, ונטל חלק, בין השאר, בהפצת חשבוניות מס כוזבות על ידי הארגון. על פי הנטען, חלק ניכר מהחשבוניות הכוזבות שהונפקו היו שייכות לחברות בבעלותו, והעורר אף יצר את הקשר בין הגורמים השונים משלב אספקת החשבוניות ועד להפצתן. המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לעבירות אלה, כפי שגובשה בהחלטת בית משפט זה, בעינה עומדת.

לעורר מיוחסת מעורבות גם באירוע אלים: אחד המתלוננים – אבי מורן שמו – חייב היה כספים לנאשם 4 בפרשה. טישלר נטל את החוב על עצמו, ובמסגרת ניסיונו להגיע להסדר, נפגש עם נאשם 4. זה האחרון איים עליו כי אם הלה לא ישלם את חובו, "זה יגמר ברימונים ובחטיפה". בשלהי שנת 2002 התקיימה פגישה, שבה נכח גם העורר, במשרדי אחת מהחברות הרשומות בבעלותו. בפגישה זו הציע נאשם 1 לטישלר לקזז את חובו בדרך של אספקת קבלנים שירכשו מהארגון חשבוניות כוזבות. לאחר שיחה זו סיפק טישלר "לקוחות" לארגון. חרף זאת, בשנת 2004 אוים טישלר על ידי נאשם 1, כי אם לא ישלם את החוב הוא יחוסל. כעבור מספר ימים הותקף טישלר במרכז שירות של חברת Orange על ידי נאשמים 3 ו – 7. כל זאת – לפי כתב האישום.

בינתיים, כאמור, העיד טישלר בפני בית המשפט המחוזי. כאשר נשאל על הפגישה, עליה מבוסס האישום בעבירת הסחיטה, אמר:

ת: באותו עניין והגענו כדי לקדם את העניינים, כשהגענו לאותו change שהוא נראה ככה פחות או יותר עם דלפק בכניסה וחדר מרכזי עם עוד הול וחדר פנימי שיש בו שולחן בצורת T . בראש השולחן ישב מרוואן,

ש: אתה מזהה אותו באולם עכשיו?

ת: כן אני רואה אותו. שהוא ישב בראש השולחן והכרנו, ישב גם שאדי, חנניה אזולאי [העורר א' ר'], ישב גם אבי אלון, היה הבחור שתקף אותי אחרי זה בשלב יותר מאוחר ואם אני לא טועה, גם האח הקטן של מרוואן מג'די. שמה הייתה היכרות ראשונה.

ובהמשך:

ש: תאר לנו את האווירה שהייתה באותה פגישה, מה היה?

ת: אוקי אז קודם כל בשלב הראשון כמו שציינתי היו אמנם איומים, וזה אבל מכיוון שהחבר'ה מרוואן והחבר'ה שלו הם ראו שאנחנו כן מעוניינים לסגור, עצם זה שאנחנו באים ולא מתחמקים או משהו מרוואן התחיל להסביר לי או לשאול אותי אם יש לקוחות להפנות לו, לקוחות בתחום של לקנות חשבוניות מס פיקטיביות בתחום הבנייה אגב. בנייה וכוח אדם. אני בגלל שלא הייתי חשוף כל כך לתחום הזה, זאת אומרת לא ידעתי למה הוא מתכוון ביקשתי הסבר קצת יותר מפורט והוא הסביר לי איך זה עובד. היה שם חנניה, הוא הכיר לי את חנניה...

בית המשפט המחוזי בהחלטתה נשוא הערעור סקר אף הוא את דבריו של טישלר וציין: "עדותו של טישלר בבית המשפט מצביעה, כי נוכחותו של המבקש באותה פגישה מרה ששימשה בסיס לפרט אישום 14 – הייתה 'נינוחה'. טישלר אישר בבית המשפט כי לא הכיר את המבקש טרם אותה פגישה. טישלר אישר את הצעת פרקליטו של המבקש, כי המבקש לא איים עליו, לא כעס עליו ולא צעק עליו. אדרבא: 'הוא ממש איתי ביחד...' ". דברים דומים השמיע אבי מורן בבית המשפט. הנה כי כן, אין לצאת מהנחה, בשלב זה, לעניין שאלת המשך המעצר כי העורר שנכח בפגישה, התווה בהכרח את אופייה ואף לא השמיע דברי איום. אכן, מכאן אין להסיק שנשמט השטיח מתחת לאישום בעבירת הסחיטה באיומים. לעניין המשמעות המיוחסת לנוכחותו של העורר בפגישה התייחסה כאמור השופטת נאור בהחלטתה. הסוגיה תדון, בהליך העיקרי, לאור מכלול העדויות שנשמעו וישמעו ובהתחשב במשמעות שניתן ליחס לנוכחותו של העורר בפגישה על רקע מכלול האישומים. נוכחותו שם אינה עומדת לעצמה והיא באה על רקע הפרשיות החמורות כולן. עם זאת, לצורך שאלת המעצר, יש להביא גם את העדויות, עליהן סומך העורר, בחשבון המסוכנות. זאת – מבלי להפחית כמובן מחומרתן הקשה, לכאורה, של העבירות "הכלכליות" המיוחסות לעורר. לשיקולם אלה כולם יש לצרף את העובדה שהעורר מצוי במעצר מזה למעלה מ-13 חודשים ומשפטו טרם נסתיים. צירוף כל אלה הביאני לכלל מסקנה, כי ראוי לשחרר את העורר לחלופת מעצר בערובה ובתנאים מגבילים. לצורך קביעת התנאים ההולמים, מוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי. עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי, יישאר העורר במעצר.

במובן הזה, מתקבל הערר.