בש"פ 4371/09 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק ב"ש 6036/09, מיום 7.5.2009, אשר דחתה את בקשת העורר, קטין יליד 1992, לשינוי כתובת מעצר הבית בו הוא נתון, לבית הוריו בבאר יעקב.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן

1.

בחודש פברואר 2008 הוגש כנגד העורר, וכנגד נאשם נוסף (להלן נאשם 1 ), כתב אישום המייחס לנאשמים, עבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף עם סעיף 29 לחוק, וכן הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק. על פי המתואר, בעת שישבו ליד פיצרייה בבאר יעקב נתגלע סכסוך בין העורר ונאשם 1 לבין המנוח וחבריו, בני העדה האתיופית. במהלך חילופי הדברים בין הניצים, ולאחר שהנאשמים הצטיידו בסכינים, שלף נאשם 1 את סכינו, הצמידהּ לגרונו של המנוח ודחפוֹ, תוך שהעורר מכה אותו בבטנו ואז דקר נאשם 1 את המנוח בחזהו. כתוצאה מהדקירה נגרם למנוח פצע בעומק של 6 ס"מ , והנאשמים נמלטו מן המקום, אגב הטמנת סכיניהם כל אחד בגב מכנסיו. עם הגיעם לפיצרייה, שטף נאשם 1 את הדם מן הסכין, והעורר סייע בידיו. כתוצאה מן הדקירה, נגרם נזק חמור לליבו של המנוח והוא התמוטט ומת במקום. עוד נטען, כי הנאשמים הדיחו את חברם שהיה עד למתרחש שלא למסור הודעה במשטרה ואמרו לו "כי לא ראה אותם במרכז המסחרי". בהמשך ביקש העורר מבן-דודו כי יסיע אותו ואת הנאשם 1 לנס ציונה. הנאשם 1 ירד בקניון בנס ציונה, רכש בגדים חדשים והחליף את הבגדים שלבש בעת האירוע ואילו העורר המשיך ונסע מהמקום.

ההליכים הקודמים

2.

ביום 8.4.2008 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ג' נויטל ) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. ערר על החלטה זו נתקבל בבית משפט זה על ידי השופטת א'

חיות , במסגרת בש"פ 3447/08 מיום 18.4.2008, ונקבע, כי על אף קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, ניתן למצוא לעורר חלופה בדמות מעצר בית מלא בבית סבו וסבתו בנס ציונה. האפשרות למעצר בית בביתו בבאר יעקב נדחתה "על מנת להימנע מחיכוך עם משפחתו של המנוח המתגוררת בעיר מגוריו". שחרורו הותנה בתנאים הבאים: איזוק אלקטרוני; הפקדת ערבות עצמית בסך 15,000 ₪; פיקוח על ידי סבו, סבתו והוריו לסירוגין, אשר יפקידו ערבות בסך 15,000 ₪ כל אחד; הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ; ואיסור על יצירת קשר עם מי מהמעורבים או העדים בפרשה. ביום 17.7.2008 החליט בית המשפט המחוזי (השופטת י' אמסטרדם ), לאחר קבלת תסקיר מבחן, על שינוי כתובת מעצר הבית לביתה של משפחת מזרחי - בני משפחה רחוקים של העורר - אף הם בנס ציונה. ביום 7.5.2009, לאחר שהורה על עריכת תסקיר נוסף, דחה בית המשפט המחוזי (השופט ג' נויטל ), בניגוד להמלצת שירות המבחן, את בקשת העורר להעתיק את מקום מעצרו לבית הוריו בבאר יעקב. נקבע, כי יש ליתן משקל עדיף לתחושות משפחת הקורבן, המתגוררת ביישוב בסמיכות למקום מעצר הבית המוצע, ומתנגדת בתוקף לחזרת העורר למקום. עוד נקבע, כי אין די בקושי הכלכלי שצויין כשיקול לשינוי הכתובת וכי סיבה ממשית אחרת לא סופקה. הוסבר, כי חלופת מעצר נוחה יותר לעורר - ובלבד שאינה בבאר יעקב - יכול ותישקל בחיוב.

טענות העורר

3.

טוען העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד מנחם רובינשטיין - כי שגה בית המשפט קמא משלא איבחן ברורות בין העורר לבין נאשם 1, הדוקר בפועל של המנוח, ומשלא נתן משקל לאבחנה זו בעת מתן החלטתו. כן הודגשו עברו הנקי של העורר, גילו הצעיר והעובדה כי הוא מקיים את תנאי שחרורו באחריות ובמסירות. עוד נטען, כי משפחת מזרחי, בביתה הוא שוהה לעת הזאת, עתידה לפתוח עסק בביתה, דבר שיקשה על המשך שהייתו שם, וכי בבית הוריו יוכלו הללו לפקח עליו כנדרש ולאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. הודגש, כי חלפה מעל שנה מהיום בו היה נתון במעצר בית, וכי יש ליתן משקל לחלוף הזמן מאז קרות האירוע ולאפשרות שיקומו וחזרתו לאורח חיים נורמטיבי. כן צורפה לערר חוות דעתו של פקיד הסעד, מר סקה, ממחלקת הרווחה בבאר יעקב, אשר עמדה על חומרת העבירות המיוחסות לו ופגיעתן הרעה במרקם החברתי העדין שביישוב מבחינת היחסים שבין תושבים ותיקים לעולים חדשים, אך המליצה חרף זאת על החזרת העורר לבית הוריו בבאר יעקב, בעיקר נוכח חלוף הזמן.

4.

בדיון שהתקיים לפניי, הוסיף עו"ד רובינשטיין על דברים אלו והדגיש, כי העורר, השוהה בביתה של משפחת מזרחי כמעט כשנה, מהווה על בני המשפחה - עם כל רצונם הטוב - נטל כבד. לכך יש להוסיף, את הנטל הכלכלי הבלתי מבוטל המוטל על משפחתו הוא, בשל היותו נתון במעצר בית רחוק מבית הוריו. באשר להימשכות ההליכים, עידכן עו"ד רובינשטיין, כי פרשת ההגנה בעניינו של העורר נסתיימה, אך הנאשם 1 עודו מנהל את הליך ההוכחות, ואין לדעת מתי יגיעו ההליכים לסיומם.

טענות המשיבה

5.

המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד ירין שגב - מתנגדת לבקשה. נטען, כי החלטתו של השופט נויטל מאוזנת היא ונכונה וכי הטעם המרכזי לסירוב נעוץ בהתנגדות משפחת המנוח למעבר, וברצון למנוע חיכוך מיותר בין הצדדים. בהקשר זה הודגש, כי הענין הוא בנפשה של המשפחה השכולה, המבקשת להיות מעורה בהליכים בתיק. כן הוסבר, כי תנאי מעצרו של העורר מאפשרים לו לצאת את חלופת המעצר מדי יום ביומו ללימודים ולפעילויות נוספות, וכי אם יועתק מקום מגוריו לבית הוריו בבאר יעקב, המרוחק שני קילומטרים בלבד מבית משפחת המנוח, החיכוך ביניהם יהיה בלתי נמנע. עוד נטען, כי פקיד הסעד מר סקה, אשר חוות הדעת מטעמו הוגשה על ידי העורר, אינו העובד הסוציאלי המטפל במשפחת המנוח, בה מטפלת העובדת הסוציאלית, גב' ישראליאן. אותה עובדת, כך נטען, דווקא מתנגדת למעברו של העורר לבאר יעקב, אך לא נתבקשה להגיש חוות דעת מטעמה. לבסוף הוטעם, כי בית המשפט המחוזי לא סתם את הגולל על הצעת חלופה אחרת, כל עוד אינה בבאר יעקב.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, סבורני כי דרך הפעולה הראויה בנסיבות דנא, היא כי תוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו חוות דעתה של גב' ישראליאן המטפלת במשפחה. במובן זה הערר נדחה, ועניינו של העורר יוחזר לבית המשפט קמא, אשר יבחן את הבקשה לשינוי כתובת מעצר הבית לאור חוות הדעת החדשה שתוגש לעיונו.

7.

דומה כי דרך זו מתחייבת מקום בו, כבתיק זה, חווֹת הדעת שהוגשו אינן מציירות תמונה קוהרנטית וחד משמעית (אם כי בשתיהן הומלץ בסופו של יום על חזרת הנער לבית הוריו). כך, מחוות דעתו של פקיד הסעד מר סקה מיום 8.2.2009, השתמע כי חלוף הזמן הקהה את כאבה של משפחת המנוח, וכי על אף שזו התנגדה בתחילה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, כל שכן בבאר יעקב, "זה היה נכון אולי לתקופה הקצרה לאחר האירוע הקשה". עוד עלה מחוות הדעת, כי בעקבות המקרה פעלו רשויות הרווחה ביישוב לקירוב לבבות וכי פעילותן נשאה פרי. לפיכך נקבע, כי אין מניעה למעברו של העורר לבית הוריו. לעומת זאת, כשלושה חודשים לאחר הגשת חוות דעת זו, נערך תסקיר על ידי העובדת הסוציאלית, גב' ליבנה, אשר נפגשה עם המשפחה ועם גב' ישראליאן, ובו נצטיירה תמונה שונה בתכלית של מצבה הרגשי של משפחת הקורבן, שיד הזמן - כמסתבר - לא ריפאהּ. כמתואר בתסקיר זה, אבי המנוח מאיים כי יעזוב את באר יעקב באם ישוב העורר להתגורר ביישוב וכי "ההתמודדות עם מצבו של [העורר] אינה מאפשרת לו להחלים מאבלו הכבד". עוד עלה מהתסקיר, כי על אף שהאב מודע לחלקו של העורר בעבירה לעומת זה של הנאשם 1, אין בכך כדי לעמעם את כאבו. חרף דברים נכוחים אלו, הומלץ בתסקיר לשקול בחיוב את חזרתו של העורר לבית הוריו, ואף להשאיר על כנן את "שעות האוורור" שהוא נהנה מהן אחר הצהריים, בתנאי שיהיו מחוץ לבאר יעקב.

8.

עינינו הרואות, מצב הדברים הרגיש אינו ברור לאשורו, ואך מתבקש כי תוגש חוות דעתה של העובדת הסוציאלית המטפלת ישירות במשפחת המנוח. טוב ייעשה, אם חוות דעתה תתייחס, מלבד ליחסהּ של המשפחה לעצם חזרתו של העורר לבאר יעקב, גם ליחסהּ לאפשרות חזרתו ליישוב בתנאים המגבילים שהציעה אמו, המתועדים בתסקיר מיום 5.5.2009, ויש בהם הכבדה לעומת המצב כיום. על פי תנאים אלו הוצע, כי יציאותיו של העורר יצומצמו "למינימום הנדרש" ויסתכמו ביציאה לבית הספר בלבד - ללא "שעות אוורור", וכי יקפיד לצאת את היישוב מן היציאה הצפונית, המרוחקת מבית משפחת המנוח, ומבלי לעבור בבאר יעקב עצמה.

9.

בכפוף לדברים אלו, הערר נדחה. הדיון בעניינו של העורר יוחזר לבית המשפט קמא, כאמור בסעיף 6 לעיל.