בש"פ 4387/98 סמיח אבו סלימאן נ. מדינת ישראל

1.בהמשך להחלטתי מיום 22.7.98, מועד הדיון, ניתנת ההחלטה הבאה:

2.בית משפט השלום מצא הוכחות לכאורה, ובדין מצא זאת, ודן בחלופת מעצר על-פי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה-מעצרים) תשנ"ו1996-, אך קבע בהתחשב בסיכון של סחר בסמים ובעברו לא - יהא זה מתאים לקבוע חלופה במקום מעצר.

הערעור נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי באשרו את החלטת בית משפט השלום.

3.הוחלט לאחר שמיעת טענות באי-כוח הצדדים כי אחליט בעניין לאחר שבאת-כוח הפרקליטות תודיע אם ניתן להמשיך בשיקום המערער משימוש בסמים במעצר.

4.תשובת הפרקליטות היא כי לא ניתן לשתף את המערער באגף פרויקט הגמילה כיוון שאביו מטופל באותו אגף ואילו המערער אינו מוצא את מקומו באגף הנקי מסמים.

5.לעניין אי-שילובו של המערער באגף פרויקט הגמילה עם אביו - ביקשתי את באת-כוח הפרקליטות לברר פעם נוספת את עניין זה, היינו - האם ניתן לראות מקרה זה כחריג - ועתה הגיעה התשובה כי המניעה לשיתופו בפרויקט הגמילה עם אביו הוא חוסר המוטיבציה של המערער לגמילה ועל כן אין לראותו כמקרה חריג, אף שעתה לא שללה הפרקליטות את האפשרות שאדם יכלל באותו פרויקט עם אביו.

6.עדיין עומדת לעורר האפשרות להצטרף לקבוצת תמיכה לגמילה המתקיימת באגף בו הוא עצור או לאגף הנקי מסמים.

7.לא הובאה בפני בתי-המשפט קמא הצעה לחלופה מתאימה לפי סעיף 21(ב)(1) הנ"ל, אשר תבטיח חלופה אשר תימנע כל אפשרות מהמערער לסחור בסם, אפשרות המסכנת את הציבור ועל כן הבקשה נדחית.

8.יחד עם זאת, יהא רשאי המערער לפנות לבית-משפט קמא, אם תהיה לו הצעה כאמור אשר תלווה בפרטים הדרושים להבטחה והמקום המתאים ותצהירים של מי שמוכן להיות ערב לתנאים אלה.

בית-משפט קמא יחליט אם אכן קיימת חלופה כאמור ואם כן יחליט בדבר התנאים המתאימים.