בש"פ 4392/11 אלכסנדר מקרוב נ. מדינת ישראל

1.

המבקש עומד לדין בבית משפט השלום בכפר-סבא. הוא מואשם בעבירות של קשירת קשר לפשע ודרישה באיומים של רכוש. יחד איתו עומדים לדין אחרים, המואשמים בעבירות נוספות. בית משפט השלום נתן שתי החלטות בעניינו של המבקש. בהחלטה אחת נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לגביו ואילו באחרת הוחלט על שחרורו למעצר בית. המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז וגם המשיבה הגישה ערר. אף בית המשפט המחוזי קיבל שתי החלטות בעניינו של המבקש. בהחלטה אחת נדחה ערר של המשיבה על החלטת השחרור ואילו בהחלטה נוספת נדחה עררו של המבקש על קביעתו של בית משפט השלום בדבר קיומן של ראיות לכאורה. המבקש עותר עתה למתן רשות ערר.

2.

איני רואה מקום למתן רשות. הבקשה שהונחה בפניי מנוסחת כערר ראשון על החלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים או החלטה לשחרר בתנאים. אין בנימוקי הבקשה כל טעם שהוא שיצדיק מתן רשות להגשתו של ערר בגלגול שלישי. ברור, שעם שינויו של החוק, תוך קביעה שיש צורך ברשות על מנת שיפתחו שעריה של הערכאה העליונה בגלגול שלישי, לא ניתן להסתפק בטיעונים שייתכן והיו יפים לפי המצב המשפטי הקודם.

3.

אי לכך, הנני דוחה את הבקשה בלא שהמשיבה נתבקשה להשיב.