בש"פ 4400/04 זינאידה לוקיאנוב נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב ) מיום 22.4.04 בב"ש 90626/04 לפיה נעצרה העוררת עד לתום ההליכים כנגדה בת"פ 40057/04.

כנגד העוררת ושני נאשמים נוספים הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום אשר בו מיוחס להם מעשה שוד של זוג קשישים. על פי הנטען בכתב האישום, העוררת ושותפיה, שקיבלו מידע בדבר תכולת הדירה של המתלוננים, תכננו לבצע מעשה שוד בדירה. תפקידה של העוררת בשוד המתוכנן היה לצלצל בפעמון הדירה ולגרום למתלוננים לפתוח את הדלת שכן הנאשמים האמינו כי המתלוננים לא יחששו לפתוח את הדלת בראותם אישה. ביום 22.12.03 הוציאו הנאשמים את תוכניתם לפועל. העוררת צלצלה בפעמון ואז, כשפתח המתלונן את הדלת, התפרץ הנאשם השלישי אל תוך הדירה. לאחר שנכנס הנאשם השלישי לדירה הצטרף אליו אדם נוסף שהיה שותף לשוד ואילו העוררת והנאשם הראשון ירדו במדרגות והמתינו מחוץ לבנין. הנאשם השלישי והאדם הנוסף, שנכנסו לדירה, הכו את המתלוננים באכזריות, כפתו אותם ונטלו מהדירה תכשיטי זהב וכסף מזומן. לאחר מכן, חולק השלל בין השותפים.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של כל הנאשמים עד תום ההליכים. העוררת הודתה בעיקרן של העובדות המיוחסות לה בכתב האישום אף כי טענה כי לא צפתה את מידת האלימות שתופעל. הדיון בבית המשפט המחוזי התמקד בהערכת מסוכנותה של העוררת ובבחינת התאמתה לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי סבר כי נסיבות ביצוע השוד, שלווה באלימות קשה כנגד זוג המתלוננים הקשישים, משליכות גם על העוררת שאמנם לא השתתפה בעצמה בהפעלת האלימות כלפי המתלוננים אך תפקידה בביצוע היה מרכזי ונראה מהנסיבות כי ידעה פרטים על כוונות שותפיה לעבירה. לפיכך קבע בית המשפט כי מתקיימת עילת מעצר נגד העוררת וכי נשקפת ממנה מסוכנות. בבדיקת האפשרות לשחררה לחלופת מעצר נעזר בית המשפט המחוזי בתסקיר מעצר. מתסקירי המבחן שהוגשו בעניינה של העוררת התברר כי ההצעות לחלופות מעצר שהוצעו מטעם העוררת לא נמצאו מתאימות, בהתחשב בעברה הפלילי של העוררת ובנסיבות המצביעות על מסוכנות, ועל כן קבע בית המשפט, כי אין מקום לחלופת מעצר במקרה דנן.

בדיון שהתקיים בפניי טען בא-כוח העוררת כי מעורבותה של העוררת במעשה השוד היתה ברמה נמוכה וכי היא לא היתה מעורבת באלימות שהופעלה כנגד המתלוננים. משכך, טען בא-כוח העוררת, היה מקום לאבחן בין עניינה של העוררת לבין עניינם של הנאשמים האחרים בפרשה, שנעצרו אף הם עד תום ההליכים. עוד טען בא-כוח העוררת כי תסקיר המבחן שהוגש בעניינה של העוררת אינו שולל לחלוטין את חלופת המעצר המוצעת וכי היה מקום לשקול אפשרות זו בחיוב. מנגד, עמדה באת כוח המשיבה על מסוכנותה הרבה של העוררת, הנלמדת מתוך המעשים המפורטים בכתב האישום וכן טענה כי אין בעניינה של העוררת חלופת מעצר ראויה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי הערר ידחה לעת הזו עד שתימצא לעוררת חלופה מתאימה שיהיה בה כדי להשיג את מטרות המעצר. בכתב האישום, מיוחסת לעוררת השתתפות בשוד שתוכנן לפרטיו ובוצע בנסיבות של אלימות רבה. עובדות אלו מצביעות, לכאורה, על מסוכנותם של כל המבצעים ומצדיק מטעם זה מעצר עד תום ההליכים. עם זאת, על פני הדברים, נראה כי על אף מעורבותה של העוררת ב"מבצע" השוד היא לא היתה הדמות המרכזית בפרשה ויש לציין כי היא עצמה לא נטלה חלק במעשי האלימות שהופעלו כלפי המתלוננים ואף לא נכחה בעת ביצועם. עברה הפלילי של העוררת אינו כולל אמנם הרשעות בגין עבירת אלימות ובעברה מאסר בפועל בגין עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית אך, עם זאת, עברה הפלילי, כמו גם הנסיבות האחרות שפורטו בתסקיר המבחן, מלמדים על קרבתה של העוררת לחברה העבריינית ולהיותה מעורה בחברה זו. בענין זה יצוין כי נאשם 1 בכתב האישום היה בן זוגה של העוררת בעת הביצוע, וממכלול זה של נסיבות נלמדת מסוכנותה של העוררת. עם זאת, חרף קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של העוררת וחרף התקיימותה של עילת מעצר הקבועה בחוק, אפשר כי ניתן היה להשיג את מטרות המעצר על ידי שימוש בחלופת מעצר ראויה. ברם, כפי שאף עולה מתסקירי המבחן שהוגשו בעניינה של העוררת, אין בנמצא, בשלב זה, חלופת מעצר ראויה אשר בגדרה היה ניתן להשיג את מטרות המעצר ולקיים את הפיקוח הרצוף הדרוש על העוררת.

אשר על כן, לעת הזאת, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לצוות על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. באם תימצא לעוררת אפשרות לחלופת מעצר ראויה יותר מאלו שנבחנו עד כה, תוכל העוררת לפנות לבית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר. בקשה כזו תיבחן גם על ידי שירות המבחן, ואם תימצא חלופה, יוכל בית המשפט להורות על שחרורה של העוררת לחלופת מעצר.

אשר על כן, בכפוף לאמור, הערר נדחה.