פרטי ההליך
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
תאבת ג'בארין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לגילוי ראיה חסויה במסגרת ת"פ 6435-01-13 בבית המשפט המחוזי
חיפה
תאריך הישיבה:
ג' ב
אב התשע"ג
(10.7.2013)
בשם העותר:
עו"ד נסרין סלאמה; עו"ד חיים יצחקי
בשם המשיבה:
עו"ד ג'ויה שפירא
החלטה
1.
לפניי עתירה להסרת חיסיון על פי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).
2.
נגד העותר הוגש ביום 3.1.2013 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה המייחס לו שתי עבירות של יצור נשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שתי עבירות של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; שתי עבירות של ניסיון הצתה לפי סעיפים 448 ו-25 לחוק העונשין; והיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, העותר מואשם בשני אישומים בייצור בקבוקי תבערה. במסגרת האישום הראשון, נטען כי בעודו נושא בקבוק תבערה אשר ייצר, נכנס ליישוב מי עמי, שבר צינור שיצא מצובר גז, והשליך לעברו את בקבוק התבערה. כתוצאה ממעשיו אלה נוצר מוקד בערה בסמוך לצובר הגז. במסגרת האישום השני, נטען כי העותר השליך שני בקבוקי תבערה אשר ייצר לעבר גדר היישוב מי עמי. כתוצאה מכך, נוצרה בעירה בסמוך לגדר היישוב, באזור המוקף בצמחייה ומצוי בסמוך לבתי היישוב ורכבים.
3.
ביום 13.3.2013, חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון, בכל הנוגע למקורות מידע של קהילת המודיעין; שיטות, דרכי פעולה, יכולות, אמצעים טכניים ודרכי איסוף; זהותם של עובדי הארגון ופרטים שיכולים לחשוף את זהותם; וכן רשימת החומר והמידע החוסים תחת החיסיון.
4.
יחד עם תעודת החיסיון, נמסרו לעותר שבע פרפראזות על המידע המצוי תחת חיסיון, וכחודשיים לאחר מכן נמסרה לידיו פרפראזה נוספת. לקראת הדיון בעתירה שלפניי, מסרה המשיבה לידיו של העותר גרסא מורחבת של אחת מן הפרפראזות, אשר עוסקת בהתבטאויות של עד התביעה ר'.
5.
יש לציין כי העותר כופר באישומים, ובימים אלו מתנהלים דיוני הוכחות בתיק העיקרי.
6.
נגד תעודת החיסיון מופנית העתירה שלפניי. במסגרתה, מבקש העותר כי ייחשפו בפניו זהותם של מוסרי הודעות שאינם אנשי מרות ותוכנם, בכל הנוגע לשיחות שניהלו עם עדי התביעה 19 ו-20. לעניין מוסר ההודעה מהשיחה עם עד התביעה 19, מבקש גם העותר כי ייחשף בפניו מידע בנוגע לתרגיל מדובבים, ככל שנערך, עם העד.
7.
כמו כן, מבקש העותר כי תיחשף זהותו של אדם אחר, אשר מסר פרטים בנוגע לשיחות שניהל עם העותר. בנוסף, מבקש הוא פירוט של המועדים בהם נמסרו חלק מן הראיות החסויות, ואת תוכנם; תיעוד החקירות של שירות הביטחון הכללי עם עדי התביעה 19 ו-20; וכן את מספר הראיות שהוטל עליהן חיסיון.
8.
לגישתו, הטלת החיסיון על רשימת החומרים החוסים תחת החיסיון פוגעת ביכולתו לנהל את הגנתו ולטעון לגופם של דברים ביחס לפרטים שונים ברשימה זו. במסגרת זאת, מציין הוא כי עדי התביעה 19 ו-20 הם עדי תביעה מרכזיים, ולא מן הנמנע כי הפלילו אותו. זאת, מאחר שעדים אלו נחקרו כחשודים באותה הפרשה, ולפיכך קיים להם מניע להפללתו. לפיכך, גילוי אמרותיהם חשובות לטובת גילוי האמת, עשיית צדק ומניעת הרשעתו בעבירה אותה אל ביצע.
9.
בנוסף, טוען הוא כי לאור האמור לעיל, יש לחשוף בפניו את הדברים אשר לכאורה אמר הוא עצמו לאנשי מרות שונים, ואת זהותם.
10.
כמו כן, טוען העותר לתיעוד חסר של החקירות שנערכו לו ולעדי התביעה 19 ו-20. לטענתו, נערכו לשני העדים חקירות אשר ארכו שעות ארוכות, אולם זכרונות הדברים שהועברו לידיו קצרים מאד (באורך של כשני עמודים).
11.
לטענתו, לאור החיסיון שהוטל על שיטות החקירה, אין בידו כל דרך לדעת "האם במהלך חקירות החשודים ובזמן אמת מבצעים החוקרים רישום של דברי הנחקר או שמא נערכים הזכ"דים בדיעבד מן הזיכרון בלבד, אך ברי כי באם מתקיים רישום בזמן אמת הרי שחשיפת העובדה כי רישום כזה אכן קיים אך חוסה תחת תעודת החסיון הינה חיונית מאין כמותה להגנת העותר" (סעיף 17 לעתירה).
12.
חשיבות חשיפת תיעוד מדויק של חקירותיהם של עדי התביעה 19 ו-20 חיונית להגנתו, לנוכח העובדה שבתיק העיקרי המתנהל נגדו, עומתו העדים עם דברים אשר אמרו לכאורה בחקירותיהם, ובמקרים רבים הכחישו אמירות אלה, או שמתשובתם עולה כי המיוחס להם בזיכרון הדברים הוצא מהקשרו.
13.
לבסוף, טוען העותר כי תעודת החיסיון לא הוטלה אך ורק על ראיות, אלא אף על מספר הראיות החסויות שבידי המשיבה. "משכך מוצאת עצמה ההגנה במצב בו לא רק שאינה מכירה חלקים מחומרי החקירה אלא שבמקרים מסוימים אין הגנה יכולה לדעת אפילו על עובדת קיומם של חומרי חקירה מסוימים" (סעיף 21 לעתירה).
14.
במענה טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות. לטענתה, תוכן אמרותיהם של עדי התביעה 19 ו-20 והעותר מפורטים בפרפראזות שנמסרו לו, ואין כל צידוק להעביר אליו את פרטי מקבל ההודעות. לעניין דרכי פעולת שירות הביטחון הכללי, הפעלת המדובבים ומספר הראיות, המשיבה מסרה את עמדתה בפניי במעמד צד אחד.
15.
לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובת המשיבה, ובחומר הראיות החסוי, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להדחות.
16.
לאחרונה כתבתי: "כלל היסוד לעניין זה הוא כי במקום בו יש בחומר הראיות החסוי מידע אשר יכול לשמש לקידום הגנתו של הנאשם, יגברו שיקולי הצדק בעניינו של הנאשם על שיקולי הביטחון המצדיקים את הטלת החיסיון, ובמידה שהמאשימה מעדיפה שלא לחשוף את חומר הראיות יכולה היא למשוך את כתב האישום [...] בתוך כך, המבחן שמקיים בית המשפט כפול הוא –ראשית, נבחן האם יש בחומר כדי לסכן את ביטחון המדינה, ושנית, באם כך הדבר, בוחן בית המשפט האם יש בחומר כדי לסייע להגנתו של העותר" (בש"פ 393/13 פלוני נ' מדינת ישראל (13.3.2013) (להלן: עניין פלוני ). ראו גם: בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (15.7.2005)).
17.
עיינתי היטב בחומר הראיות עליו הוטלה תעודת החיסיון, ולא מצאתי כי יש בו כדי לקדם את הגנת העותר. זאת, נוכח העובדה כי בפרפראזות אשר העבירה המשיבה לידיו מצוי התוכן הרלוונטי מאמרותיהם של עדי התביעה 19 ו-20 ושל העותר עצמו. לכן, אין מקום להסיר את החיסיון.
18.
כך גם הדין בכל הנוגע לרשימת הראיות. עיינתי בזהירות ובקפידה ברשימת הראיות, כל זאת בהתבסס על הנחת היסוד כפי שנקבעה בפסיקה כי יש לבחון בחינה מחמירה במיוחד מקום בו עסקינן ברשימת החומרים בלבד (ראו: עניין פלוני ; בש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל (1.9.2008); בש"פ 11170/08 נצראללה נ' מדינת ישראל (8.7.2009)). עם זאת, הגעתי לידי מסקנה כי חשיפת הרשימה עלולה לפגוע בביטחון המדינה. לפיכך, גם לגביה אין להסיר את תעודת החיסיון.
19.
נוכח כל האמור, העתירה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז באב התשע"ג (23.7.2013).
ש ו פ ט