בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ. מוחמד סעדה

1.המשיבים, שהם אחים, מואשמים בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בשורה של עבירות איומים, תקיפה, הדחה בחקירה, סחיטה באיומים, נטילת נכסים לשם סחיטה, עושק, הסגת גבול וכן התנגדות למעצר ותקיפת שוטרים. בכתב-האישום נטען כי עבירות אלו בוצעו כלפי בעלי חנויות ברחוב שבו מתגוררים השניים באיזור השוק ביפו, במטרה להשתלט על החנויות באותו איזור.

בית-משפט השלום, לאחר שמצא ראיות לכאורה בעוצמה מספקת, הורה על מעצר המשיבים עד תום הליכי המשפט.

על החלטה זו הוגש ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הערר התקבל. בית-המשפט המחוזי השתכנע כי חלופת המעצר שהציעו המשיבים - שהייה ב"מעצר בית" בכפר קאסם, הרחק מאיזור פעילותם הפלילית - מסיר את החשש לשלום הציבור. הוא הורה איפוא על שחרור השניים בתנאים מגבילים.

על החלטה זו הגישה המדינה ערר. לדעתי, ערר זה בדין יסודו.

2.האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות. ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

3.במקרה שלפניי עולה מחומר הראיות כי המשיבים הטילו מוראם באיומים ובמעשי אלימות על בעלי חנויות באיזורי מגוריהם ואף איימו עליהם באלימות קשה אם יתלוננו במשטרה. הם אף לא היססו להתנגד למעצרם ולתקוף שוטר. נסיבות אלה מעלות חשש של ממש כי המשיבים עלולים לפגוע במתלוננים, לשבש הליכי משפט ואף להמשיך בפעילותם הפלילית אם ישוחררו ממעצרם.

חשש זה לא ניתן להסיר באמצעות התנאת השחרור ב"מעצר בית" מחוץ לאיזור פעילותם הפלילית. ראשית, אופי העבירות, להבדיל ממקום ביצוען, איננו קשור למקום מסויים, אלא מדובר ברצון להשתלט על עסקים באמצעים אלימים. ושנית, מילוי התנאים תלוי ברצונם הטוב של המשיבים, בעוד שהתנהגותם בפרשה הנדונה, לרבות התנגדותם למשטרה, מלמדת שלא ניתן לסמוך עליהם כי ימלאו אחר תנאים אלו.

אשר-על-כן אני מקבלת את הערר, מבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי ומחזירה על כנה את החלטת בית-משפט השלום שהורה כאמור על מעצר המשיבים עד תום הליכי המשפט.