פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4418/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
המערערים:
1. ירון אלחרר
2. ראובן בן אבו
3. חלי חן
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת
ישראל
2. דיימלר קרייזלר שירותי מימון אוטומטיים
בע"מ
3. חברת ניו קופל - ניהול ציי רכב בע"מ
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 13.5.03 בב"ש 90703/0 3 שניתן על-ידי כבוד
השופט ע' מודריק
תאריך הישיבה: כ"ג באייר
תשס"ג (25.5.03)
בשם העוררים: עו"ד י'
הלוי
בשם המשיבה 1: עו"ד א'
אינפלד
בשם המשיבה 2: עו"ד מ' שמר
בשם המשיבה 3: אין התייצבות
החלטה
במבט ראשון נדמה היה, כי בהיעדר טענה מצד העורר 1 לבעלות ברכב נשוא הדיון, המחלוקת בתיק מתייחסת רק ליריבות שבין הצדדים האזרחיים - העוררים 2 ו-3 מחד והמשיבה 2 מאידך. התרשמות זו הייתה מבוססת על ההנחה שהמדינה משכה את ידה מבקשת החילוט וויתרה על טענתה כי העורר 1 (הוא הנאשם במשפט הפלילי) הינו בעליו של הרכב. בדיון בפני בית-המשפט המחוזי לא התייצב נציג הפרקליטות, כמסתבר בגלל השביתה ביום הדיון, והמדינה לא הגישה ערר על ההחלטה שניתנה בהיעדרה. בכך התחזק הרושם שלמדינה אין עוד עניין במכונית נשוא הדיון.
בדיון שלפניי הועמדו הדברים על דיוקם: המדינה עומדת על טענתה כי העורר 1 הוא הבעלים של הרכב, אך בהסכמתה לכך שהמשיבה 2 (חברת הליסנג שמכרה את המכונית) הינה צד תמים, מסתפקת המדינה בהגבלת בקשת החילוט ליתרת התמורה שתתקבל בעבור המכונית, לאחר ניכוי החוב המגיע למשיבה 2. משאלה הם פני הדברים, מתחייבת המסקנה שבית-המשפט המחוזי לא היה רשאי לדון ולהכריע בהליך שלפניו מבלי ליתן הזדמנות לעורר 1 לומר את דברו. השופט המלומד קבע בהחלטתו כי העורר 1 הוזמן ולא התייצב, אך הכול מסכימים כי במועד הדיון העורר 1 היה נתון במעצר ומן הראוי היה להזמינו לדיון בדרך המקובלת להזמנת כלואים להליך בעניינם בבית-המשפט.
מטעם זה אני מחליט לקבל את הערר ומחזיר את ההליך לבית-המשפט המחוזי על מנת שיחזור ויידון במעמד באי-כוח הצדדים.
כונס הנכסים, המחזיק במכונית כנאמנה של המשיבה 2, יימנע מביצוע כל דיספוזיציה לגביה עד למתן החלטה חדשה בהליך לפני בית-המשפט המחוזי.
ניתנה היום, כ"ג באייר תשס"ג
(25.5.03).
ש ו פ ט