בש"פ 442/00 מוחמד עבאד נ. מדינת ישראל

מונח בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 1030/00 (ת.פ. 1009/00) מיום 16.1.00 שניתנה מפי השופט אליהו בן זמרה.

על פי החלטה זו קבע בית משפט קמא כי יש לשחרר את העורר בתנאים, לפיהם העורר ישהה בתנאי "מעצר בית" בירושלים כאשר האדם שיוצע כמארחו של העורר יאושר על ידי בית המשפט, יופקד סך של 20,000 ש"ח להבטחת התייצבותו בנוסף לחתימתו על ערבות וערבות צד ג' ע"ס של 30,000 ש"ח, ויהיה עליו להתייצב בתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריו פעמיים בשבוע. במקביל לכל האמור יציאתו מהארץ של העורר תעוכב, ודרכונו, אם יש בידו, יופקד.

בית משפט קמא קבע כי אפשרות זו של שחרור בתנאים תיושם בפועל רק לאחר שבועיים מיום מתן ההחלטה, היינו מיום ה16.1.00-, וזאת על מנת לאפשר את מעצרם של שני החשודים הנוספים בפרשה. כנגד דחייה זו בשבועיים של שחרור העורר בתנאים, מופנה הערר שבפני.

בשולי הדברים אעיר כי יש בסמכותו של בית משפט קמא לקצוב תקופת מעצר ולהגבילה, וזאת בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

יחד עם זאת במקרה דנן סבור אני כי התנאים שהותנו מגבילים דיים ומונעים אפשרות של שיבוש הליכי החקירה.

לא נעלמה מעיני העובדה כי מדובר בפרשה הדורשת חקירת שותפים. יחד עם זאת, מאז ניתנה ההחלטה ביום ה16.1.00- חלפו שמונה ימים בהם ניתן היה לחקור את השותפים האחרים. כמו כן, לא הובאה בעיני ראיה ודאית לכך שהעורר אחראי לעובדה ששני השותפים לא נתפסו עד כה, או לכך ששחרורו בתנאים מגבילים אכן יפריע לחקירה עד כדי תיאום עדויות.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערר ומורה על שחרורו של העורר היום בתנאים שצווה בית משפט קמא.