בש"פ 4420/02 שרון שחר נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בעבירות של סחר בבני אדם למטרות זנות, על "שרכש" אשה לשם העסקתה בזנות, עבירה לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ועל שגרם לאחרת לעזוב את המדינה בה היא מתגוררת על מנת לעסוק בזנות, עבירה לפי סעיף 203א(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. על פי האמור בכתב האישום "נרכשה" המתלוננת, דלה שלצ'וטה, על ידי העורר בסכום של 7,000 דולר על מנת שתעבוד עבורו במכון ליווי בתל-אביב.

לאחר שעבדה עבורו במשך חודש ימים "נמכרה" המתלוננת לאדם אחר. הדברים התרחשו במועדים מסויימים במחצית השניה של שנת 2001.

כתב האישום מייחס, כאמור, לעורר, עבירה נוספת, שאף עניינה סחר בבני אדם, ושבוצעה בחודש מרץ 2002, על שעשה להבאתה של המתלוננת אחרת ארצה שלא כדין תוך שהיא מתחייבת לעבוד עבורו חינם במשך תקופה מסויימת ולהמשיך ולעבוד עבורו משך תקופה של שנה לפחות. אל המתלוננת הצטרפה, לנסיעה ארצה, אישה אחת נוספת שהתחייבה לשאת בהוצאות הבאתה לישראל והתחייבה לשלם את סכום ההוצאות עם הגיעה ארצה.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום משפטו. המאשימה טענה כי העורר, והאחרים שנעצרו עמו, מסוכנים לציבור, בשל אופיין של העבירות המיוחסות להם, וכי אין מקום להמיר את המעצר בחלופה אחרת.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. כנגד החלטה זו מופנה הערר.

2.העורר סבור, כי אין די בראיות המצויות בידי המאשימה כדי לקשור אותו לאשמה המיוחסת לו לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, כי עדותה של המתלוננת דלה שלצ'וטה אינה נתמכת בראיות אחרות, וכי מכל מקום דבריה, כאילו נמכרה, הם "עדות שמיעה", שהרי לא היתה צד למכירה. טענה זו תמוהה משהו שכן האשמה המיוחסת לעורר היא שבגופה שלה, סחרו, ובדידה הווה עובדה, ומי כמותה יכולה להעיד מכלי ראשון על תלאותיה בעת שהועברה כחפץ דומם ממוכר לקונה ומקונה לקונה אחר מספר פעמים; על תנאי העסקה ניתן היה ללמוד גם מן הראיות האחרות. עדותה של המתלוננת על נסיבות המכירה ועל ההשפלה הקשה שהיתה כרוכה בה מסתייעת בדברים שהעורר עצמו אומר. העורר מציין כי בית המשפט הנכבד דלמטה היה סבור כי באישום הנוסף, המיוחס לעורר, לאמור כי הוא גרם להבאתה ארצה של המתלוננת האחרת אין די כדי ללמד על מסוכנות המחייבת את מעצרו. במקרה זה, כך הוא טוען, המתלוננת היא שיזמה את בואה לישראל, זאת בשונה ממקרים בהם מוטעית האישה במזיד באשר לטיב העיסוק שמתכננים לה בארץ.

3.כאמור, קיימת תשתית ראייתית לכאורה במידה הדרושה בשלב זה של ההליכים והיא קושרת את העורר למעשי הסחר הרכש וההעסקה בזנות. די באמור בעובדות המתוארת באישום הראשון המיוחס לעורר, כדי להצביע על מסוכנותו. אלא שסבור אני כי גם העבירה האחרת - עבירה לפי סעיף 203א(ב) לחוק העונשין, מצביעה, תכופות, על מסוכנותו של העבריין - שכן במציאות, למרבה הצער, מתחילה פרשת הסחר בבני אדם, לצורך העסקה בזנות, עוד קודם להגעתם של הקורבנות ארצה. השידול המתבצע כלפי הקורבן, לעזוב את המדינה בה הוא מתגורר, מהווה חוליה בלתי נפרדת מהשרשרת כולה שעניינה סחר בבני אדם. ואפילו ראשית של התהליך - ההגעה ארצה - בהסכמה - סופו תכופות בכפיה, במרמה ובהתעללות. חומרת המעשה הפותח את השרשרת אינה נופלת, לפיכך, במקרים רבים, מחומרת המעשים הבאים בעקבותיו. בענייננו, מצביעה התשתית הראייתית, לכאורה, על כך שהעורר שלח ידו הן באלה והן באלה.

צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי קמה עילת מעצר וכי אין להמירה בחלופה אחרת.

הערר נדחה.