בש"פ 4425/18 ואם בדר נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפני ערר על בקשה לעיון חוזר, שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' אבו טהה , מ"ת 2422-03-17), ולפיה אין מקום בשלב זה להורות על ביטול המעצר באיזוק אלקטרוני בעניינו של העורר.

הסנגור הדגיש כי מרשו נמצא במעצר בית באיזוק

אלקטרוני כשנה, זאת ללא כל הפרות מצידו ; וכי שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר, תחת השארתו במעצר בית בפיקוח צמוד, תוך מתן אפשרות יציאה בלווי ובפיקוח של אחד ממפקחיו. השירות התרשם כי ישנה הפחתה ברמת הסיכון של העורר.

2.

על פי סיפור המקרה, העורר מואשם, יחד עם נאשם נוסף, בהריגה; בעוד הנאשם השלישי מואשם ברצח. על פי עובדות כתב האישום, בשנת 2017, הנאשם השלישי דקר את המנוח באמצעות סכין מספר פעמים, פעם אחר פעם, בחזה וברגליו; ואילו העורר והנאשם הנוסף עמדו בסמוך, תוך שהם נוהגים בשוויון נפש לאפשרות גרימת מותו של המנוח. בנוסף, שלושת הנאשמים תקפו את המנוח ובעטו בו לאחר שהוא נפל ארצה, זאת גם תוך בעיטה באחרת, אשר נשכבה על המנוח במטרה למנוע את המשך הדקירות. בכך הם גרמו לה חבלות של ממש.

כאמור, כשלושה חודשים לאחר ביצע המעשה, בחודש יוני 2017, העורר שוחרר למעצר בית בפיקוח אלקטרוני; ובסוף חודש פברואר 2018, התקבלה בקשה נוספת שלו לעיון חוזר, ונקבע כי מיקום מעצר הבית באיזוק אלקטרוני יהיה בבית הוריו.

לעניין ההכרעה בערר זה די לומר זאת: העבירה בה הואשם העורר, אשר הוכחה לכאורה, על תוצאותיה –

חמורה ומצביעה על מסוכנות. בית המשפט המחוזי התחשב בטענות הסנגוריה פעמיים – תחילה בשחרור העורר למעצר בית בפיקוח אלקטרוני, ופעם נוספת בשחרורו לבית הוריו. השיקולים בבקשה מעין זו עדינים. לעיתים יש תועלת בבחינת תגובת נאשם להקלות שונות בתנאי שחרורו, גם כאמת מידה הבוחנת האם יש מקום להוסיף להקלות אלו. בית המשפט המחוזי כתב והדגיש כי בשלב זה אין מקום לקבל את הבקשה. בכך ערכאה קמא לא התחייבה לתוצאה בהמשך הדרך, אך כמובן שיש משמעות לדברים. בהינתן המכלול, אינני סבור כי טעה בית המשפט המחוזי, במובן שבעת הזאת הוא לא מצא לנכון לאפשר הקלות נוספות שהינן משמעותיות – ביטול המעצר באיזוק

אלקטרוני.

3.

בהתאם, הבקשה נדחית. אין בכך להביע עמדה לכאן או לכאן אם תוגש בקשה אחרת לבית המשפט המחוזי.