בש"פ 4434/03 סרגיי פוגוליילג נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ולבקשת המאשימה הורה בית-המשפט המחוזי לעוצרו עד תום בירור משפטו.

המעשה בתמצית: העורר הלך ברחוב בבת-ים. הוא עבר ליד המתלונן שהיה שקוע בצפייה במשחק שש-בש. העורר בעט בלוח המשחק והחל לקלל את אחד המשתתפים במשחק, שכנראה היה חייב לו כסף. המתלונן שאל את העורר לפשר התנהגותו, ואז תקף העורר את המתלונן באגרופים. התפתחה קטטה שבסיומה עזב העורר את המקום, אך כעבור כחצי שעה חזר למקום ביחד עם שני אחרים כשהוא מצויד בסכין ודקר את המתלונן פעמים אחדות בפלג גופו העליון. המתלונן נחבל חבלות חמורות ונזקק לניתוח.

בבית-המשפט המחוזי לא הייתה מחלוקת על קיום ראיות לכאורה ועילת מעצר. טענתו היחידה של הסניגור שייצג את העורר בבית-המשפט המחוזי הייתה כי בנסיבות העניין, ועל רקע עברו הנקי של העורר שעשה מה שעשה (לפי הנטען) בהיותו שתוי, ניתן להסתפק בחלופת מעצר. השופט המלומד דחה טענה זו ועל כך הערר. בפניי חזרה הסניגורית על הטענה וביקשה, למצער, כי יוגש תסקיר מעצר על העורר. לגישתה, ביצע העורר את העבירה בשל היותו שיכור והדרך הנכונה לטפל בכך היא לבדוק את מידת התמכרותו לאלכוהול ולהתאים לו את דרכי הטיפול הנחוצות.

אני סבור שהמועד הנכון לעסוק בשאלות שהסניגורית מעוררת הוא במסגרת משפטו של העורר בבית-המשפט המחוזי. יצוין כי העורר לא דקר את המתלונן במהלך התגרה שהתפתחה ביניהם, אלא עשה כן כעבור כחצי שעה, כשחזר למקום האירוע כשהוא מצויד בסכין. התנהגות כזו אני מתקשה ליחס לשיכרותו; ועל כל פנים, אם אכן מסוגל היה לעשות את שעשה בהיותו שיכור, יש בכך משום אינדיקציה ברורה למסוכנותו. הכלל הוא, כי רק בנסיבות יוצאות דופן יראה בית-המשפט מקום להסתפק בחלופת מעצר לגבי מי שנתברר לגביו שהוא מסכן במעשיו את שלום הציבור. לא מצאתי שבמקרהו של העורר מתקיימות נסיבות יוצאות דופן כאלה.

הערר נדחה.