החלטה6 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 4434/09 מדינת ישראל נ. עדיאל וינר קורליאונה

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר עד תום ההליכים בעבירות רכושבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל בקשה להארכת מעצרו של נאשם בעבירות התפרצות וגניבה בתשעים ימים. נקבע כי מסוכנותו נלמדת מנסיבות העבירות ומעברו הפלילי הכבד. העיכובים בהליך נזקפו בעיקרם להתנהלות הנאשם.

העובדות

המשיב הואשם בהתפרצות לבניינים ובגניבה בשני אירועים בחודש אוגוסט 2008. למשיב עבר פלילי כבד הכולל הרשעות רבות בעבירות רכוש ואלימות. ההליך התעכב בשל בקשות דחייה חוזרות ונשנות מצד הנאשם ובאי כוחו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים בשל מסוכנותו ועברו הפלילי בעבירות רכוש?
  2. 2.האם ניתן לייחס למשיב את עיכובי ההליך ולהצדיק בכך הארכת מעצר?

הלכות

  1. 1

    מסוכנותו של נאשם בעבירות רכוש נלמדת לא רק מהעבירות המיוחסות לו אלא גם ובעיקר מנסיבות ביצוען ומעברו הפלילי הכבד.

    ״לפיכך, מסוכנותו של המשיב נלמדת לא רק מן העבירות המיוחסות לו, אלא גם ובעיקר מנסיבות ביצוען ובפרט – עברו הפלילי הכבד.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    רוב העיכובים בניהול ההליך נובעים מהתנהלות הנאשם ולא מהתביעה, ולכן אינם מונעים הארכת המעצר.

    ״התרשמותי היא כי רוב העיכובים שחלו בניהול משפטו של המשיב רובצים לפתחו ונובעים, בעיקרם, מהתנהלותו המפורטת לעיל״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • מעצר עד תום ההליכים
  • מסוכנות
  • עבר פלילי
  • התפרצות
  • גניבה
  • חלופת מעצר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

9

בבית המשפט העליון

בש"פ

4434/09

בפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

עדיאל וינר קורליאונה

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –

מעצרים), התשנ"ו - 1996

תאריך הישיבה:

ה בסיוון התשס"ט

(28.5.2009)

בשם המבקשת:

עו"ד מ' קירשן

בשם המשיב:

עו"ד מ' עירוני

החלטה

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ), מיום 27.5.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 8567/08 בבית המשפט השלום בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 27.8.2008 הוגש נגד המשיב כתב אישום בת.פ. 8567/08 בבית משפט השלום בירושלים, שכלל את האישומים המפורטים להלן.

2.

לפי האישום הראשון, ביום 16.8.2008 בשעה 05:30 או בסמוך לכך, התפרץ המשיב למשרדי מבנה הסוכנות היהודית בירושלים, בכוונה לבצע גניבה ואף ביצע אותה. המשיב פרץ ונכנס למבנה ולאחר מכן לאחד המשרדים בו הייתה ארונית השייכת לעובד המקום, אותה פרץ וגנב מתוכה מצלמה דיגיטלית. לאחר מכן נכנס המשיב למשרד נוסף במבנה וגנב מקופסא שהייתה בארונית נעולה וממגירה סמוכה שהייתה נעולה גם היא סכומי כסף בסך של 258 ש"ח ו- 448 ש"ח וקבלות. עוד גנב המשיב מארון עץ נעול ששייך לאחת מעובדות המקום כד חרס עם מגילה, סט עטים, עט בודד ותמונה. בנוסף לכך גנב המשיב המחאות נוסעים שמצא במבנה. במעשים אלו ביצע המשיב התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה בכוונה לבצע גניבה – עבירה לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ) וגניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

3.

לפי האישום השני, ביום 12.8.2008 בשעה 04:00 או בסמוך לכך, התפרץ המשיב לדירת מגורים בגבעון החדשה. המשיב נכנס לדירה על ידי פתיחת דלת הכניסה שהייתה סגורה אך לא נעולה, וגנב מהדירה תיק ובו פנקסי המחאות, המחאות שקיבל המתלונן מלקוחותיו, מסמכים שונים וכסף מזומן. ביום 13.8.2008 בשעה 14:02 פתח המשיב חשבון בנק והפקיד בו שתיים מההמחאות שגנב מביתו של המתלונן בסכומים של 2,000 ש"ח ו- 369 ש"ח. במעשים אלו ביצע המשיב התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה – עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין וגניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

הליכים קודמים

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו. בבקשה נטען כי בידי המבקשת קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, לרבות צילום בו נצפה המשיב בתוך בניין הסוכנות היהודית מבצע את המיוחס לו במסגרת האישום הראשון. עוד נטען במסגרת הבקשה כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי המכביד, הכולל 14 הרשעות קודמות בגין 85 תיקים בעבירות רכוש, גניבה ואלימות, זאת על אף גילו הצעיר. כן צויין כי המשיב אך שוחרר ממאסר בן 42 חודשים ביום 10.10.2007 וכי ביצע את המעשים המיוחסים לו כאשר היה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בן שישה חודשים. ביום 16.9.2008 קבע בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופט י' מילנוב ) כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר על אף שמדובר בעבירות רכוש. לאחר מספר דיונים ועריכת תסקירי מעצר בעניינו של המשיב, הורה בית המשפט השלום ביום 26.11.2008 על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בהוסטל "אמצע הדרך" בעיר נשר עם היתר לצאת לעבודה במהלך היום בתנאים מגבילים. על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי ) אשר קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בנימוק כי החלופה אליה שוחרר אינה מאיינת את מסוכנותו היות שבמהלך היום איש אינו מפקח עליו, ואילו לאור עברו הפלילי והתנהלותו, לא ניתן לתת בו אמון (אף לאחר שטען כי הגיע לתובנה שעליו לתקן את דרכיו) ולכן החלופה הנדרשת צריכה לכלול תנאי פיקוח הרמטיים יותר. על החלטה זו הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר וערר שנדחו.

5.

הקראת כתב האישום אמורה הייתה להתקיים בפני בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ח' מאק-קלמנוביץ ) ביום 24.9.2008. המשיב הודיע לבית המשפט על סירובו להתייצב לדיון מאחר שלא עלה בידו למנות סנגור פרטי מטעמו. ביום 25.9.2008 הוקרא למשיב כתב האישום ומאחר ולא היה מיוצג ביקש שלא לענות לכתב האישום ולדחות את הדיון. הדיון נקבע ליום 2.10.2008. גם בתאריך זה סירב המשיב להתייצב לדיון כיוון שטרם הסדיר את נושא ייצוגו. בית משפט השלום הורה לסנגוריה הציבורית למנות למשיב סניגור ודחה את הדיון ליום 12.11.2008. בתאריך זה הודיע בא כוח המשיב לבית המשפט כי המשיב מסרב להגיע לדיון וביקש לדחותו. הדיון נדחה ליום 10.12.2008. בתאריך זה ביקש המשיב להחליף ייצוג עקב פערי עמדות בינו ובין בא כוחו, ולכן דחה בית המשפט השלום את הדיון ליום 24.12.2008, תוך שהוא מציין כי זוהי הדחייה האחרונה וכי במועד זה יהיה על המשיב לענות לכתב האישום. ביום 24.12.2008 התייצבה לדיון באת כוחו החדשה של המשיב מטעם הסנגוריה הציבורית, עו"ד בירגר, וביקשה "דחיה ארוכה" לצורך לימוד התיק. בית המשפט דחה את הדיון ליום 16.3.2009. ביום 4.3.2009 הגישה עו"ד בירגר לבית המשפט בקשה לשחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג המשיב, היות שהאחרון הודיע כי הוא אינו מעוניין בייצוגה של עו"ד בירגר ומכיוון שטרם עלה בידה להיפגש עימו. בית המשפט השלום דחה את הבקשה ודחה את הדיון ליום 31.3.2009 "על מנת לאפשר פגישה בין הסנגורית לנאשם".

6.

ביום 31.3.2009 ביקש בא כוחו החדש של המשיב, עו"ד עירוני, לקבל חוות דעת פסיכיאטרית, מטעם הפסיכיאטר המחוזי, בעניינו של המשיב. בית המשפט הורה לפסיכיאטר המחוזי להגיש חוות דעת לגבי המשיב אשר תתייחס למצבו בעת ביצוע העבירות וליכולתו לעמוד לדין, וכן להסביר מדוע לא טופלו הבקשות הקודמות לעריכת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב. ביום 16.4.2009 התקבלה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי בה נכתב כי המשיב מוכר ללשכתו וכי בחוות הדעת השונות שהוגשו בעניינו של המשיב במהלך השנים נמצא כי הוא בעל הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין. ביום 27.4.2009 טען בא כוח המשיב כי טרם הועבר אליו מלוא חומר החקירה ולכן ביקש לדחות את הדיון. בתגובה ציינה המבקשת כי חומר החקירה על כל היקפו הועבר מבעוד מועד לסנגוריה הציבורית. בית המשפט קבע את ההוכחות ליום 14.5.2009 וציין בהחלטתו כי רוב רובן של הדחיות נגרמו על ידי המשיב ולא יתכן כי יבקש הוא לדחות את המשך הדיון בתיק פעם נוספת. ביום 14.5.2009 החלה שמיעת הראיות בתיק. המבקשת ביקשה להעיד מטעמה שבעה עדים, אולם בסופו של יום העידו חמישה בלבד. שני העדים הנותרים התבקשו על ידי בית המשפט להגיע במועד אחר. בית המשפט דחה את הדיון ליום 22.6.2009.

מכאן הבקשה שלפניי.

7.

להשלמת התמונה יצויין כי ביום 24.5.2009 הוריתי על מעצרו של המשיב מיום 27.5.2009 ועד להחלטה אחרת בבקשה.

טענות הצדדים

8.

לטענת המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד מיכאל קרשן – יש להאריך את מעצרו של המשיב בראש ובראשונה בשל מסוכנותו, הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי המכביד בעבירות רכוש, הכולל 14 הרשעות קודמות בגין 85 תיקי חקירה שרובם עוסקים בעבירות של התפרצות, נוסף על הרשעות בגין עבירות סמים, אלימות והפרת הוראה חוקית. עוד מציינת המבקשת כי המשיב ביצע את העבירות דנן כאשר עומד לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך שישה חודשים. מוסיפה לטעון המבקשת כי האחריות לאי התקדמות משפטו של המשיב בקצב ראוי רובצת לפתחו של המשיב אשר הגיש, בין בעצמו ובין באמצעות באי כוחו, בקשות דחייה חוזרות ונשנות. כך טוענת המבקשת כי המשך הדיון בתיק קבוע ליום 22.6.2009 ולהערכת המבקשת יתכן ופרשות התביעה וההגנה יסתיימו כבר במועד זה לרבות סיכומי הצדדים, ולפיכך משפטו של המשיב לא צפוי להימשך עוד זמן רב. לבסוף, טוענת המבקשת כי בהחלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ציין בית המשפט כי בעניינו של המשיב נדרשת חלופת מעצר הרמטית, אשר תכלול פיקוח צמוד ומוקפד. עד כה לא הציע המשיב כל חלופה שכזו ולכן לא ניתן לשחררו בשלב זה לחלופת מעצר.

9.

מנגד, מתנגד המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד מיכאל עירוני – לבקשה. לטענת המשיב, לא ניתן לייחס לו את כל העיכובים שחלו במשפטו, שכן חלק ניכר מן העיכובים נובעים מכך שהתביעה לא העבירה במועד את מלוא חומר החקירה כאשר דיסק שהופיע ברשימת חומרי החקירה והוא מהותי ביותר להגנתו לא הועבר לידיו עד למועד זה. מוסיף המשיב וטוען כי עיכוב נוסף נגרם גם כתוצאה מאי הגעתם של חלק מעדי התביעה לדיון שהתקיים בעניינו ביום 14.5.2009, כאשר עדת תביעה מספר 6 כלל אינה נמצאת בישראל ועדותה היא חיונית. לטענתו, בעבירות מסוגן של העבירות המיוחסות לו לא נהוג להורות על מעצר עד תום ההליכים וכי אין באפשרותו לטעון לכרסום בראיות התביעה, שכן טרם הועבר אליו חומר החקירה במלואו. לבסוף, טוען המשיב כי יש לשחררו להוסטל, שם ימשיך בהליך השיקומי שבו החל, כאשר חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ואשר במהלכו שהה במעצר, הליך השיקום שבו החל והחלופה הראויה שהוצעה בעניינו, מצדיקים את שחרורו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, כמו גם במסמכים שהוצגו לעיוני במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים מיום 27.5.2009 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 8567/08 המתנהל בבית משפט השלום בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

11.

אכן, יש ממש בטענת המשיב לפיה לרוב אין זה נהוג להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות רכוש מסוג העבירות המיוחסות לו, שכן מדובר בעבירות רכוש שאינן יוצרות עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21 לחוק המעצרים. ואולם, קיימים מקרים בהם העבירות האמורות והנסיבות שבהן נעברו, מצדיקות את מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו [ראו: בש"פ 5413/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (1998) (להלן – עניין פרנקל ) וראו גם: בש"פ 10350/08 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 16.12.08)]. מכל מקום, אין אנו מצויים בשלב ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים אלא בשלב הארכתו של מעצר זה ומטעם זה, אין צורך ומקום להכריע בטענתו של המשיב בדבר עצם ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נגדו.

12.

לגופה של הבקשה, למשיב (שלו מיוחסות כאמור שתי עבירות של התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה בכוונה לבצע גניבה ושתי עבירות של גניבה) עבר פלילי מן המכבידים שיש בתחום עבירות הרכוש, הכולל 14 הרשעות קודמות בגין 85 תיקי חקירה בגין עבירות רכוש שביצע. בנוסף, כולל הרישום הפלילי של המשיב גם עבירות אלימות, לרבות אלימות כלפי שוטרים, אלימות תוך שימוש בסכין ועוד, והמשיב אף ריצה תקופות מאסר ממושכות בגין העבירות שבהן הורשע. לפיכך, מסוכנותו של המשיב נלמדת לא רק מן העבירות המיוחסות לו, אלא גם ובעיקר מנסיבות ביצוען ובפרט – עברו הפלילי הכבד. נדמה כי העובדה שבמרוצת השנים נגזרו על המשיב תקופות שונות של מאסר בפועל ואף הופעלו כנגדו מאסרים מותנים שנגזרו עליו, לא הרתיעה אותו מלשוב ולבצע עבירות דומות. יתר על כן, המשיב השתחרר ממאסרו האחרון ביום 10.10.07 ומספר חודשים לאחר מכן כבר ביצע, לכאורה, את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

13.

אשר לחלופת המעצר המוצעת בעניינו של המשיב, הרי שחלופה זו נדונה במסגרת הערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, וזה אשר קבע כי אין בה כדי לאיין את מסוכנותו שכן אין המדובר בחלופת מעצר הרמטית. סבורני כי לאור עברו הפלילי של המשיב קיים טעם רב בהחלטתו זו של בית המשפט המחוזי ואולם, משעה שהחלטה זו אינה עומדת לביקורתו של בית משפט זה, אין צורך להכריע גם בכך, במסגרת ההחלטה על הארכת מעצרו של המשיב. היה והמשיב יחפוץ בכך, יציע חלופת מעצר אחרת בעניינו, אשר תיבחן על ידי בית המשפט קמא.

14.

לבסוף, התרשמותי היא כי רוב העיכובים שחלו בניהול משפטו של המשיב רובצים לפתחו ונובעים, בעיקרם, מהתנהלותו המפורטת לעיל (ויובהר כי אין לייחס עיכובים אלו לבא כוחו הנוכחי, עו"ד עירוני). יחד עם זאת, משעה שנקבע מועד הוכחות נוסף ליום 22.6.2009, נראה כי משפטו של המשיב צפוי להתקדם במהלך תקופת המעצר המוארכת ויש לקוות כי הוא יסתיים בהקדם האפשרי.

15.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך כאמור בסעיף 10 להחלטתי זו.

ניתנה היום, ה' בסיון התשס"ט

(28.5.2009).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"פ 6694/09מדינת ישראל נ. עדיאל וינר קורליאונההחלטה

הלכות

  1. 1מסוכנותו של נאשם בעבירות רכוש נלמדת לא רק מהעבירות המיוחסות לו אלא גם ובעיקר מנסיבות ביצוען ומעברו הפלילי הכבד.
  2. 2רוב העיכובים בניהול ההליך נובעים מהתנהלות הנאשם ולא מהתביעה, ולכן אינם מונעים הארכת המעצר.