בש"פ 4436/06 אלכסי גריצנקו נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. כתב האישום מתאר מעשה חמור ביותר: העורר ירה במתלונן, באמצעות רובה מסוג 16M של חברו החייל, לאחר שחשד במתלונן כי הוא מקיים קשר רומנטי עם בחורה שמצאה חן בעיני העורר. הירי גרם לפציעתו הקשה של המתלונן. בבית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר – יצוין כי העורר מודה בביצוע הירי. הדיון נסב אפוא על סוגיית חלופת המעצר. בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון להורות על שחרור העורר לחלופה. "המסוכנות הנשקפת ממי שיורה בנשק קטלני לכיוונו של אחר, על רקע של מה בכך, אינה מותירה כל אפשרות אלא להורות עלן מעצרו" – כך סבר בית המשפט קמא. בית המשפט פסק כי לא ניתן לשלול את האפשרות שגם אם ישהה העורר במקום מרוחק, ינהג הוא שוב באלימות שעלולה להסתיים אף בתוצאה קטלנית. בית המשפט הוסיף והטעים כי שירות המבחן נמנע גם הוא מהמלצה בדבר שחרור לחלופת מעצר.

העורר שב וטוען כי ראוי לשחררו לחלופת מעצר. הוא עומד על עברו הנקי, על נסיבותיו האישיות ועל חלופת המעצר הראויה, לשיטתו, בבית אמו או אף במקום אחר, מרוחק. לדעת העורר, מסוכנותו היא ממוקדת ואינה כלפי הציבור בכללותו.

דין הערר להידחות. נסיבותיו החמורות ביותר של המקרה – ירי באמצעות רובה 16 M על רקע סכסוך "רומנטי" – שדבר מן הרומנטיקה אין בו – מעיד על מסוכנותו הרבה של מבצע-הירי. שירות המבחן, ובית המשפט המחוזי, לא מצאו כי יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, זאת גם בהתחשב בטענות העורר ובעברו הנקי. מסקנתי - זהה.

הערר נדחה אפוא.