בש"פ 4438/13 חמזה דחלה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (מ"ת 14680-06-13, כבוד השופט א' קולה ) מיום 18.6.2013, במסגרתה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לפשע, על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ניסיון לחבול בחומר נפיץ, על פי סעיף 330 לחוק העונשים; היזק בזדון, על פי סעיף 452 לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, על פי סעיף 29 לחוק העונשין בצירוף סעיף 43 וסעיף 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 והפרת הוראה חוקית, על פי סעיף 287 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, בזמנים הרלוונטיים, העורר היה נתון בחלופת מעצר לפיה עליו לשהות בתנאי מעצר בית לילי. כשבועיים טרם המועד הרלוונטי התפתח ויכוח בין המתלונן לעורר על רקע נהיגתו הפרועה של העורר בשכונת המתלונן. משכך, קשר העורר קשר עם אחר להשליך בקבוק תבערה לעבר ביתו של המתלונן. כשלוש שעות טרם המועד הרלוונטי הגיע העורר יחד עם חברו לתחנת דלק ורכש דלק בסך 100 ש"ח אותו מילא בג'ריקן. בשעת ליל 24.5.2013 בה אמור העורר לשהות במעצר בית, הוא הגיע ברכבו יחד עם אחר ועצר בסמוך לבית המתלונן. העורר ירד מהרכב והשליך בקבוק תבערה לעבר ביתו של המתלונן. בקבוק התבערה התפוצץ על מרפסת הבית וסימני שריפה ופיח נותרו במקום.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 18.6.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטתו, קבע כי המשיבה הציגה "ראיות גולמיות למכביר" בכדי להוכיח את פוטנציאל הרשעת העורר. ראשית ציין בית המשפט את המניע של העורר לזריקת בקבוק התבערה וציין את הודעתו של חאלד, חברו של העורר, בה סיפר כי העורר החליט לנקום במתלונן על רקע הערותיו הנוגעות לנהיגתו. כמו כן, סקר בית המשפט את הודעתו של עלי, אחיין המתלונן, אשר תיאר כי שבועיים קודם לכן עצר העורר עם רכבו מחוץ לבית המתלונן ומחוץ לבית הוריו, התפתח ויכוח ביניהם ובסופו הטיח בהם העורר כי "לא יגמר הדבר בטוב". בנוסף סקר בית המשפט את הודעת המתלונן המאשר את האירוע שתואר לעיל וכן הודעתו של בן המתלונן המאשרת זאת אף היא. בית המשפט ציין את סרטון האבטחה שצולם מחוץ לבית המתלונן ובו נראה רכב הונדה לבן בעל גג שחור כמו הרכב שבבעלות העורר. בהקשר זה ציין בית המשפט את הודעתו של מי שמכר את הרכב לעורר וזיהה את הרכב בסרטון כרכב זה. בית המשפט שלל את הטענה, על סמך מספר עדויות ובעיקר על סמך זו של מוכר הרכב, כי יש בכפר עשרות כלי רכב רבים שכאלו. בית המשפט ציין בשנית את הודעתו של חאלד אשר זיהה בסרטון את העורר על פי תנועות הגוף שלו, על אף שבסרטון זה לא ראו את פני מי שזרק את בקבוק התבערה. בית המשפט קבע כי הודעתו של חאלד היא קבילה וכי ברור כי העורר הודה בפניו שזרק בקבוק תבערה, אף אם חאלד אמר לחוקר כי העורר ציין בפניו שזרק רק בקבוק ולא בקבוק תבערה.

4.

באשר לעילת המעצר, בית המשפט קבע כי קיימת מסוכנות, הן סטטוטורית בשל העבירות החמורות המיוחסות לו והכוללות שימוש בנשק והן נוכח נסיבות העבירה. בהקשר זה מדגיש בית המשפט כי העורר ביצע את שמיוחס לו עת שהיה נתון במעצר בית שהופר על ידו ונהג ברכב בעוד אין לו רישיון כדין. עוד ציין בית המשפט כי העורר עומד לדין בגין כתב אישום המייחס לו פציעת אחר באמצעות סכין גילוח בהיותם יחדיו בבית הכלא. בית המשפט קבע בנוסף כי הוא אינו רואה חלופה אשר יהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. בהקשר זה ציין כי העורר היה נתון במעצר בית בפיקוח הוריו בעת שביצע את המיוחס לו, דבר המעיד על כך שחלופה זו אינה מסוגלת לאיין את מסוכנותו.

5.

מכאן הערר שבפניי. העורר טוען כי אין תשתית ראייתית לכאורית נגדו וכי כל הראיות הן ראיות נסיבתיות שאינן מספקות למעצר עד תום ההליכים. באשר למניע, טוען העורר כי לא קיים סכסוך בינו לבין המתלונן. לעניין הרכב, טוען כי לא מדובר ברכב ייחודי הניתן לזיהוי. באשר להודעתו של חאלד, טוען הוא כי מהלך חקירתו של חאלד לא תועד במלואו וכי חאלד כלל לא הזכיר בקבוק תבערה בהודעתו. עוד טען כי היה על בית המשפט לבחון את חלופת המעצר בבית הוריו וסבו.

6.

במענה, סומכת המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לגישתה, בשלב זה של בחינת ראיות לכאורה ישנן ראיות מספקות למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. באשר למניע מציינת המשיבה את מספר ההודעות שנגבו והמאשרות את קיומו של הסכסוך. המשיבה מציינת בפרט את הודעתו של עלי לפיה העורר אמר למתלונן כי זה לא ייגמר בטוב. כן מציינת את סרטון מצלמת האבטחה מתחנת הדלק בו רואים כי העורר ממלא דלק בג'ריקן ובבקבוק. באשר לרכב מציינת המשיבה את הודעת המוכר אשר זיהה אותו באופן חד משמעי. כן מציינת את הודעת חאלד אשר זיהה כי העורר הוא שזרק את בקבוק התבערה על פי צילומי מצלמת האבטחה בביתו של המתלונן. המשיבה מדגישה את עילת המסוכנות ומציינת כי היא מתחזקת נוכח כך שהמעשים בוצעו עת היה העורר במעצר בית וכן נוכח עברו הפלילי.

7.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

8.

כידוע, בית המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, נדרש לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, אם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148 (1996)). בחנתי את הראיות בהליך הנוכחי, ולא מצאתי כי נפל פגם בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. כידוע, בשלב המעצר עד תום ההליכים נבחנת השאלה האם, במידה שלאחר כור ההיתוך של ההליך השיפוטי, יוכחו ראיות התביעה, יהיה בהן כדי להביא להרשעתו של נאשם מעבר לספק סביר.

9.

במקרה דנן הוצג מארג ראיות אשר בשלב זה יש בו כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. כך, הודעתו של חאלד במשטרה מיום 3.6.2013 בה הוא מציין כי בין העורר למתלונן קיים סכסוך, כי הם קנו דלק באותו הערב וכי העורר זרק לעבר בית המתלונן בקבוק. כך גם בהודעתו של עלי במשטרה מיום 30.5.2013 בה הוא מספר על האירוע שאירע שבועיים טרם זריקת הבקבוק ובו התפתח ויכוח קולני בין העורר למתלונן. כך גם בהודעתו במשטרה מיום 26.5.2013 של מוכר הרכב בה הוא מציין כי אין עוד רכב כזה בכל הכפר וכי הוא נמכר לעורר. בהודעה זו מזהה המוכר את הרכב שצולם במצלמות האבטחה של בית המתלונן במדויק.

10.

בנסיבות המקרה, מסכים אני עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי שעל פיה לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר בדרך של חלופת מעצר כלל. מעבר לחומרה הנשקפת מהמעשים המיוחסים לעורר, מהם יכלו להיפגע המתלונן ובני משפחתו, העובדה שהעבירה בוצעה לכאורה בעת שהעורר שוהה בתנאי מעצר בית בגין משפט אחר המתנהל נגדו, מלמדת על חוסר יכולת לשליטה עצמית, כמו גם על המסוכנות הנשקפת ממנו. ניתן ללמוד מכל זאת, כי לא ניתן לתת בעורר אמון וכן לא ניתן לקבוע כי מסוכנותו מתאיינת באמצעות חלופת המעצר שהוצעה שהיא בבית הוריו, היכן ששהה בעת ביצוע העבירה בה עסקינן כביכול.

11.

סוף דבר, הערר נדחה.