בש"פ 4450/07 פלוני נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יוחסו לעורר שורה של עבירות מין, אותם ביצע בקטינים עוד בטרם מלאו להם 14 שנים. כמו כן, יוחסה לעורר עבירה של הדחה בחקירה. בהחלטה מיום י"ב באייר התשג"ו (10.5.06) דחה בית המשפט את עתירת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, והורה על שחרורו למעצר-בית במרכז "יד לאסיר" שבמגדל העמק.

בסוף חודש אפריל 2007 הורשע העורר בעבירות שיוחסו לו בהתבסס על הודייתו בעובדותיו של כתב האישום. בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתידה המשיבה לעתור במסגרת טיעוניה לעונש, אשר אמורים להישמע בתחילת חודש יולי השנה, לגזור לעורר 6 שנות מאסר. ההגנה שמרה לעצמה את הזכות לעתור לעונש קל יותר, ובלבד שיעלה על התקופה בה ניתן לשאת בדרך של עבודות שירות. בין לבין הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה להמיר את חלופת המעצר הקיימת בשהייה בביתו שבכרמיאל, בפיקוחה של אשתו. את הבקשה הזו דחה בית משפט קמא, ומכאן הערר שבפני.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הערר להדחות. בעקבות הרשעתו בעבירות שיוחסו לו, ושעל חומרתן אין צורך להרבות מלים, שוב לא עומדת לעורר חזקת החפות. אכן, בתסקיר שהגיש שרות המבחן נכללה הערכה לפיה הסכנה הנשקפת מהעורר פחתה, אולם מכאן ועד למסקנה כי סכנה זו שוב לא קיימת – הדרך ארוכה. את הסכנה הזו אין להניח לפתחם של קטינים אותם עלול העורר לפגוש באזור מגוריו, ואם תוסיף לכך את העובדה כי סופם של ההליכים בעניינו קרוב – שוב אין ספק כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא נפל פגם, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.