בש"פ 4454/10 עזמי סח נ. מדינת ישראל

בפניי שני עררים כנגד שתי החלטות בית המשפט המחוזי חיפה, בהן הוחלט על מעצרם של העוררים עד תום הליכים המשפטיים כנגדם. לאור הדמיון הרב בין ההליכים החלטתי לדון בהם במאוחד.

כנגד העורר בבש"פ 4454/10

וכנגד נאשם נוסף הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום הכולל ארבעה סעיפים, בהם מיוחסות לעורר עבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיפים 144(א) ו-144(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); נשיאה והובלת נשק שלא כדין, לפי סעיפים 144(ב) ו-144(ג) לחוק העונשין; סחר בנשק, לפי סעיפים 144(ב2) ו-144(ג) לחוק העונשין;, קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ניסיון לסחר בנשק שלא כדין, לפי סעיפים 144(ב2), 144(ג), 29 ו-25 לחוק העונשין; ונהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

כנגד העורר בבש"פ 4455/10 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום הכולל שני סעיפים, בהם מיוחסות לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיפים 144(א), 144(ג) ו-144(ג)1 לחוק העונשין; סחר בנשק שלא כדין, לפי סעיפים 144(ב2), 144(ג) ו-144(ג1) לחוק העונשין; נשיאת והובלת נשק, לפי סעיפים 144(ב) ו-144(ג) לחוק העונשין; קבלת נכסים שהושגו בעוון, לפי סעיף 412 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתבי האישום, שני העוררים התקשרו בעסקאות שלא כדין למכירת נשק ותחמושת לסוכן משטרתי סמוי.

בד בבד עם הגשת כתבי האישום, הוגשו לבית המשפט המחוזי בקשות למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם (מ"ת 406-05-10 ביחס לעורר בבש"פ 4454/10 ו-מ"ת 3139-05-10 ביחס לעורר בבש"פ 4455/10).

ביום 25.5.2010 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) את הבקשה ביחס לעורר בבש"פ 4455/10, וביום 27.5.2010 ביחס לעורר בבש"פ 4454/10, והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. בית המשפט ציין בשני ההליכים כין אין למעשה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, וכי ביצוע עסקאות בנשק מקים מעצם טיבו וטבעו של המעשה חזקת מסוכנות המהווה עילת מעצר, ואשר רק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר. בשני המקרים קבע בית המשפט ביחס לעוררים כי אין מקום אף להורות על עריכתו של תסקיר מטעם שירות המבחן, שכן אין בחלופה כדי להפיג את מסוכנותם.

מכאן העררים אותם הגישו העוררים כנגד החלטות בית המשפט. לטענת בא כוחם, הגם שאין הם עוררים על קיומן של ראיות לכאורה בעניינם, ועל אף עברם הפלילי, שגה בית המשפט משקבע שאין מקום לשחררם לחלופת מעצר. עוד טוען הוא כי החלטות בתי המשפט מהוות אפליה ביחס לנאשמים אחרים שנעצרו במסגרת פעולתו של הסוכן המשטרתי, ואשר שוחררו לחלופות מעצר.

מנגד סומכת באת כוח המשיבה ידיה על החלטותיו בית המשפט המחוזי. לטענתה, בית המשפט הבחין בין הנאשמים השונים בפרשה בהתאם לנסיבות, והגיע למסקנה ראויה ביחס לעוררים. עוד מוסיפה באת כוח המשיבה כי בא כוח העוררים טען את טענת האפליה בעלמא, מבלי שיצרף את הפרטים המלאים ביחס לנאשמים אחרים.

לאחר שעיינתי בהודעות הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, שוכנעתי כי דין העררים להידחות.

כידוע, לשם מעצרו של אדם לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על בית המשפט להשתכנע בדבר קיומם של שניים – עילת מעצר על פי אחת העילות המנויות בסעיף 21(א) לחוק המעצרים וקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים. גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר – דהיינו את איונה של עילת המעצר, באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח, ובענייננו הדבר נכון במיוחד לאור הוראת סעיף 10א לחוק הנוער.

בענייננו, נסיבות ביצוען של העבירות בהן מואשמים העוררים, ואשר כאמור קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שביצעו אותן, מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממהם לשלום הציבור, ואף מקימות חזקה שבעובדה בדבר מסוכנות זו. בית המשפט המחוזי בחן לעומק את נסיבות המקרה לגבי כל אחד מן העוררים ומצא כי אין בכוחה של חלופת מעצר כדי לשלול את מסוכנותם, ולא מצאתי בטענות בא כוח העוררים כל טעם שיש בו כדי להצדיק שינוי מן ההחלטות.

אשר על כן, העררים נדחים.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10044540_H02.doc

דמ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il