בש"פ 4455/01 מדינת ישראל נ. אנס רביע

המשיב מואשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של שוד מזוין בחבורה. כן מואשם המשיב בעבירות של כניסה לישראל ללא היתר, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאדם אחר ושיבוש מהלכי משפט, וזאת לאחר שבעת שנעצר על-ידי המשטרה הציג עצמו המשיב בעזרת תעודת-זהות מזויפת כאדם אחר, באופן שהביא לפתיחת הליך פלילי כנגד האחר.

בית-המשפט המחוזי בירושלים הורה לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים, ודחה את בקשת המדינה לעצרו עד תום ההליכים. על-כך עוררת המדינה בפניי.

טענות המדינה הופנו כלפי קביעת בית-המשפט המחוזי, שלפיה הראיות המבססות את האישום כנגד המשיב בעבירת השוד, הן קלושות. אלא שמסכימה אני עם בית-המשפט המחוזי, כי העדות היחידה המפלילה את המשיב, שהיא עדותו של קרוב-משפחה שעמו המשיב מסוכסך, איננה בעוצמה מספקת למעצר.

אינני סבורה גם, כי אישום בעבירות של התחזות לאדם אחר וכניסה לישראל ללא היתר מקים כשלעצמו עילה מספקת למעצר עד תום ההליכים.

לחילופין טענה המדינה בגדר הערר שבפניי, כי למשיב נקבעה חלופת-המעצר בלא שניתנה למדינה האפשרות להתייחס לחלופה המוצעת, וכי לגוף העניין, אין לקבל את חלופת-המעצר שקבע בית-המשפט המחוזי.

בנסיבות אלה, אני מחליטה להותיר בעינה את החלטתו העקרונית של בית-המשפט המחוזי לשחרר בתנאים מגבילים את המשיב ממעצר, ולהחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי, וזאת על-מנת שישמע את עמדת המדינה בעניין, ויבדוק אם התנאים שקבע יכולים אומנם לעמוד. מובן הוא, כי בית-המשפט המחוזי רשאי, לפי שיקול-דעתו, לשנות את התנאים שקבע.

עד להחלטת בית-המשפט המחוזי בעניין תנאים אלו, יישאר המשיב במעצר.