בש"פ 4462/05 איתמר אביסרור נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה, פריצה לרכב וחבלה במזיד. כתב האישום כולל שני אישומים שונים. על פי הנטען באישום הראשון, הצית העורר יחד עם אחר (הוא נאשם 2 בכתב האישום) מספרה בשכונת רמות בעיר באר שבע ביום 17.2.05. זאת, לאחר שהשניים הגיעו כחצי שעה קודם לכן לתחנת דלק, שם רכש שותפו של העורר בקבוק משקה אותו מילאו השניים, כך על פי כתב האישום, בבנזין. על פי האישום השני, העורר יחד עם אדם נוסף, שזהותו אינה ידועה למשיבה, פרצו ביום 4.4.05 לרכב השייך לשוטר במשטרת ישראל והציתו אותו. בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר בנוגע לשני האישומים, ולאור המסוכנות הנשקפת מהעבירות בהן הוא מואשם הורה על מעצרו עד תום משפטו. מכאן הערר שבפניי.

2.באשר לאישום הראשון יש לציין, כי לא קיימת כל ראיה חיצונית אובייקטיבית בדבר מעורבותו של העורר במעשה ההצתה עצמו. לעומת זאת, לגבי שותפו של העורר לכתב האישום קיימת ראיה מעין זו, שכן טביעת אצבע שלו נמצאה על בקבוק משקה ובו שרידי חומר דליק, שנתגלה בסמוך למקום האירוע. הראיה העיקרית הקיימת נגד העורר היא צילומו על ידי המצלמות האלקטרוניות שבתחנת הדלק כ-30 דקות לפני ביצוע ההצתה, עת שצולם במקום גם הנאשם האחר. יוער, כי אין חולק על כך שהעורר והנאשם האחר מכירים זה את זה היכרות קודמת. ראיה נוספת, עליה מבקשת המשיבה להתבסס, היא שיחה בין הנאשמים שהוקלטה בהקלטת סתר, כאשר השניים שהו במעצר, כחודש וחצי לאחר הצתת המספרה בשכונת רמות. בשיחה זו ציין הנאשם האחר, כי הוא נלקח על ידי השוטרים לרמות ותגובתו של העורר הייתה: "איפה שאנחנו היינו? מזמן?". סבורני, כי בהימצאות העורר יחד עם הנאשם האחר בתחנת הדלק ובדברים שנאמרו על ידו, שאוזכרו לעיל, אין די בכדי לקבוע כי קיימות נגדו ראיות לכאורה ברמה המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים.

3.באשר לאישום השני הנוגע להצתת הרכב, מתבססת המשיבה על הודעותיו של שוטר מג"ב בשם אביחי אזולאי (להלן - אביחי) שהיה עד להצתה. הלה היה בבית אחותה של חברתו, כאשר הבחין בכך שמכונית, שחנתה בסמוך לבניין בו שהה, הוצתה. אביחי הוסיף, כי ראה שני צעירים שנמלטו מהמקום ונכנסו למונית. לדבריו, הוא רדף אחרי המונית ועצר אותה. אז יצא מתוכה אחד משני הצעירים, שעמו הוא שוחח. לאחר מכן חזר אותו צעיר למונית והמונית עזבה את המקום. יוער, כי נהג המונית לא זיהה את העורר כאחד משני הצעירים שעלו למונית. אביחי נחקר מספר פעמים ביום 4.4.05 בשעות שלאחר הצתת הרכב ורק בהודעותיו המאוחרות יותר נקב בשמו של המשיב וזיהה את תמונתו במסדר זיהוי תמונות. אביחי אף הביע את חששו מפני פגיעה במשפחתו, אם יזכיר את העורר כמי שביצע את ההצתה. עם זאת, תשעה ימים מאוחר יותר, ביום 14.4.05, טען אביחי בחקירה נוספת שנערכה לו, כי "בלשי המודיעין" הכניסו את שמו של העורר לפיו ואיימו עליו כי תילקח ממנו תעודת השוטר שלו, על מנת שינקוב דווקא בשמו של העורר כמי שביצע את ההצתה. על כן, ביקש אביחי באותו מעמד כי ייערך מסדר זיהוי נוסף על מנת להשקיט את מצפונו. חשוב לציין עוד, כי חברתו של אביחי, שאף היא הייתה עדה לאירוע ההצתה, ציינה בחקירה שנערכה לה כארבע וחצי שעות לאחר האירוע, כי אביחי אמר לה שהוא לא זיהה את שני הצעירים שעלו למונית. בנסיבות אלה קשה לומר, כי קיים זיהוי חד משמעי של העורר כאחד משני הצעירים שהציתו את הרכב. לפיכך, אף באשר לאישום השני אינני סבור, כי משקל הראיות לכאורה הקיימות נגד העורר הינו כזה, שמחייב את מעצרו עד תום ההליכים.

4.סיכומו של דבר, אף שקיימות ראיות מסוימות נגד העורר, עוצמתו של חומר הראיות הגולמי הקיים בשלב זה בנוגע לשני האישומים, איננה מצדיקה את מעצרו של העורר עד תום משפטו. ייתכן שבסופו של ההליך יורשע העורר, אך בחינת החומר הגולמי הקיים כיום אינה מספקת לשם מעצר. הואיל ואין בפניי חומר מספק באשר לחלופה הנני מורה כדלקמן:

א.בית המשפט המחוזי יקיים דיון בעניין חלופה לא יאוחר מיום 24.5.05.

ב.היה ותוצג בדיון חלופה מתאימה ישוחרר העורר בתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט. היה ובית המשפט יגיע לכלל מסקנה כי החלופה שהוצגה אינה מתאימה, יורה הוא להגיש תסקיר מעצר לשם בחינה יסודית יותר של האפשרויות.

אי לכך, הערר מתקבל כאמור.