בש"פ 447/01 אבי ז'אן נ. מדינת ישראל

העוררים, צעירים ילידי 1981, מואשמים בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות בנשק ובניסיון להרוס נכס בחומר-נפץ. על-פי האישום הראשון שבכתב-האישום, השליכו השניים בחודש דצמבר 1999 רימון-יד לעבר חניית מטה המשטרה באשקלון, וזאת על-פי הנחיית גל אוזן (להלן: אוזן), שלאחר מעשים אלה נרצח בחודש פברואר 2000. רימון-היד שהושלך התפוצץ וגרם נזק לבניין ולמתקנים שבו ובקרבתו.

על-פי האישום השני, השליכו השניים - גם כן על-פי הנחיית אוזן - רימון-יד באזור חניית דיסקוטק באשקלון. רימוני-היד - כך נטען - הושלכו על-ידי העורר 1, כאשר העורר 2 עומד לצידו.

על-פי האישום השלישי, העורר 1, לבדו, השליך רימון-יד אל עבר רכב חונה. הרימון התפוצץ ולרכב נגרמו נזקים.

לבקשת המדינה נעצרו השניים עד תום הליכי המשפט, לאחר שנמצאו ראיות לכאורה בעוצמה מספקת.

בהחלטה שניתנה על-ידי סגן-הנשיא ידין טימור נקבע:

על-פי הראיות, ל[עוררים], על אף גילם הצעיר, שורשים בחברה העבריינית, דבר שיש בו כדי להדגיש מסוכנותם.

ה[עוררים] תחת להביע חרטה על מעשים בהם הודו, לא חששו להשמיע קללות ונאצות כנגד סוכן המשטרה בנוכחות שוטרים, ו[עורר 2] אף השמיע איומים כלפיו.

בערר שהגישו השניים לא חלקו עוד על קיומן של ראיות לכאורה, אלא שטענו כי הם אנשים צעירים, שהתנתקו מהחברה העבריינית לאחר רצח אוזן, כי העורר 1 עתיד להיות מגויס על-ידי הצבא, לפי בקשתו, הגם שהצבא החליט בתחילה לפטור אותו מגיוס, ולולא מעצרו היה אמור להתגייס לצה"ל בחודש פברואר 2001. עוד נטען, כי שירות-המבחן המליץ לקבוע חלופת-מעצר לשני העוררים.

לא אוכל לקבל ערר זה.

העבירות המיוחסות לעוררים הן חמורות ומוכיחות באופן ישיר את מסוכנותם. היות העוררים נתונים להשפעת החברה העבריינית היא עובדה נוספת המחזקת מסוכנות זו ואף בתסקירי-המעצר שניתנו בחודש דצמבר 2000 לא התעלם שירות-המבחן מן המסוכנות וייחס אותה לאופיים של השניים - שקלים הם להשפעה.

לבסוף, תגובת העוררים לאחר שנלכדו - שעליה כתב בית-המשפט המחוזי - לא מצביעה על בחירת דרך חדשה על-ידם, כפי שטענו בערר שבפניי.

אני דוחה, איפוא, את הערר.