בש"פ 4472/13 מדינת ישראל נ. חיים דוק

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

נגד המשיב הוגש ביום 7.10.2012 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לו עבירות של סרסרות למעשי זנות לפי סעיף 199(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות לפי סעיף 202 לחוק; ותקיפה לשם ביצוע פשע לפי סעיף 381(א)(1) לחוק.

המשיב ואשתו (נגדה הוגש כתב אישום נפרד) הואשמו כי ניצלו את המתלוננת, ילידת 1987 המאובחנת כלקויה בשכלה ובעלת תפקוד ברמה גבולית, והכריחו אותה לקיים יחסי מין עם גברים תמורת כסף. על פי המתואר בכתב האישום, הקשר בין המשיב לאשתו לבין המתלוננת נוצר בסביבות חודש יוני 2012, השניים בילו עם המתלוננת והמתלוננת אף ישנה לעיתים במיטתם של בני הזוג, עם אחד מהם או עם שניהם. המשיב הורה למתלוננת לשכב עם אחרים, ולאחר שהתנגדה היכה אותה המשיב בבטנה, ובשל חששה מהמשיב נאלצה המתלוננת לקיים מספר פעמים יחסי מין עם אחרים כשאת הכסף קיבלו המשיב או אשתו. מעשי הזנות התקיימו, בין היתר, בבתים שונים בקרית גת ובגן ציבורי בקרית גת, כאשר המשיב או אשתו היו מלווים את המתלוננת וגובים את התשלום.

2.

הליכי המעצר : בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. הדיון לגופה של בקשה התקיים ביום 16.10.2012 ואוחד עם הבקשה למעצר האשה עד תום ההליכים, במהלכו הסכימו באי כוחם לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינם. בית המשפט הורה על הזמנת תסקיר בעניינם של המשיב ואשתו וקבע מועד להמשך דיון ליום 4.11.2012.

ביום 4.11.2012 הוגש התסקיר הראשון בעניינו של המשיב, ממנו עולה כי קיימת רמת סיכון להישנות העבירות, אך התבקשה שהות נוספת לבחון חלופות נוספות. ביום 26.11.2012 הוגש תסקיר מעצר משלים בו נאמר כי החלופות שהציג אינן חלופות ההולמות את רמת הסיכון של המשיב. ביום 5.12.2012 הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף, לאחר שנפגש עם המתלוננת, ואף בו נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב.

ביני לביני, הורה בית המשפט על שחרורה של אשת המשיב למעצר בית חלקי.

בדיון שהתקיים ביום 6.12.2012 הורה בית המשפט על קבלת תסקיר משלים על מנת לבחון חלופות מעצר נוספות. ביום 19.12.2012 הוגש תסקיר משלים, צויין כי הערבים שהוצעו לא הגיעו לפגישה עם שירות המבחן ויש בכך כדי להשליך על מידת יכולתם לשמש כמפקחים על המשיב. ביום 2.1.2013 הוגש תסקיר נוסף ושירות המבחן שלל את החלופה שהוצעה על ידי המשיב בבית אחיינו באילת, בין היתר, בשל נוכחות קטינים בבית.

3.

ביום 3.1.2013 הורה בית המשפט (השופט נ' אבו טהה) על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר באילת, בתנאים הכוללים, בין היתר, הפקדה כספית בסך 10,000 ₪ וערבות צד ג'. בהמשך, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט להפחתת סכום ההפקדה ובית המשפט נעתר חלקית לבקשה (החלטות מימים 5.2.2013 ו-19.2.2013). ביום 25.2.2013 הודיע בא כוחו של המשיב כי הערבים חזרו בהם מנכונותם לשמש כחלופת מעצר וכמפקחים על המשיב, ובהיעדר חלופה הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שמירת זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר במידה ותמצא חלופה מרוחקת מקרית גת.

ביום 26.5.2013 הגיש המשיב "בקשה דחופה לעיון חוזר". בדיון שנערך ביום 10.6.2013 הציג המשיב חלופה חדשה בקרית גת ובית המשפט הורה על תסקיר מעצר. עוד בטרם הוגש התסקיר מסר ב"כ המשיב כי אין באפשרותם של הערבים החדשים לשמש כחלופת מעצר.

4.

ההליכים בתיק העיקרי : לאחר עיכובים שונים בשל בעיות בייצוגו, מסר המשיב את תשובתו לכתב האישום רק ביום 28.11.2012 והכחיש את מרבית האישומים המיוחסים לו. התיק נקבע להוכחות ליום 1.8.2012, אך ב"כ המשיב ביקש לדחות את שמיעת הראיות מן הטעם שבדעתו להגיש בקשה לקבלת חומרי חקירה. כך נעשה, והתיק נקבע ליום 29.1.2013. ביום זה קבע בית המשפט מועד לשמיעת ראיות ליום 4.4.2013.

בדיון שהתקיים ביום 4.4.2103 נשמעה עדותם של שלושה עדי תביעה ונקבע מועד לדיון בבקשת המבקשת להוסיף עד תביעה נוסף. בדיון שהתקיים ביום 12.6.2013 חזרה בה ב"כ המבקשת לתקן את כתב האישום, ובית המשפט קבע מועדי הוכחות נוספים ליום 16.9.2013 וליום 29.9.2013.

בחלוף תשעה חודשים מהגשת כתב האישום, הוגשה הבקשה דכאן.

5.

המבקשת עמדה על מסוכנותו של המשיב כפי שעולה מתוך המעשים המיוחסים לו, ועל התסקירים השליליים שניתנו בעניינו. עוד נטען, כי המשפט עומד בפני התקדמות משמעותית, ונקבעו שני מועדים לשמיעת ראיות לאחר הפגרה.

המשיב התנגד לבקשה, וטען כי בחלוף תשעה חודשים, יש להסתפק בחלופת מעצר בקרית גת, בהתחשב בכך שהמתלוננת אינה מתגוררת בקרית גת, אלא ביישוב אחר בדרום הארץ.

6.

בבוא בית המשפט העליון לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לבחון רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות המשפט. תחת השיקול של מסוכנות, על בית המשפט לבחון, בין היתר,

את מאפייני העבירה ואת החשש לשיבוש הליכי משפט.

העבירות המיוחסות למשיב הן מסוג העבירות שיש בהן מן הכיעור, נוכח הניצול הבוטה של המתלוננת, לעיתים תוך שימוש באלימות, כדי לכפות עליה לקיים יחסי מין עם זרים לשם הפקת רווחים, משל הייתה חפץ להשכיר. בהיבט זה, כבדה כף החובה.

מנגד, ונוכח הפגרה המתקרבת, ספק אם המשפט יסתיים במסגרת הארכה המתבקשת. לכך יש להוסיף, שבפני המשיב כבר ניתן המפתח לשחרורו, אלא שהמפקחים מטעמו חזרו בהם מנכונותם להעמיד את ביתם כחלופת מעצר ומלשמש לו כמפקחים. מכאן, שככל שיעלה בידי המשיב להציע חלופת מעצר הולמת אחרת, שלא בקרית גת, הוא רשאי לחזור ולפנות בכל עת לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר.

7.

בשלב זה, וכל עוד לא נשמעה עדותה של המתלוננת, אני סבור כי יש להיעתר לבקשת המבקשת, ולהאריך מעצרו של המשיב. כפי שנמסר על ידי ב"כ המבקשת, הרי שהמתלוננת צפויה להעיד כבר בישיבה הראשונה הקבועה לאחר הפגרה. עם תום עדותה, יהא המשיב רשאי לחזור ולפנות לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר, כאשר הפעם ניתן יהיה להקל בחלופת המעצר, בהתחשב בכך שהמתלוננת כבר מסרה את עדותה.

8.

אשר על כן, ובכפוף לאמור בסעיף 7-6 לעיל, אני נעתר לבקשה, ומאריך מעצרו של המשיב ב-90 יום החל מיום 8.7.2013 או עד למתן פסק דין בת.פ. 3563-10-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם ביניהם.