בש"פ 4475/05 אלירן אליאס נ. מדינת ישראל

1.מוכן אני להניח, ואני מדגיש, אך להניח, כי קיימת בעייתיות מסוימת באשר לתשתית הראייתית הנוגעת לעבירת האינוס. אף אם כך הוא, דומה שאין חולק שקיימת תשתית מספקת בנוגע ליתר העבירות בכתב האישום. מדובר בעבירות של תקיפת בת זוג (מספר עבירות), פציעה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, איומים והטרדה באמצעות מכשיר טלפון. לפיכך, דעתי היא שיש לומר, כי קיימות ראיות לכאורה, אף אם נתעלם מעבירת האינוס וכן יש לומר כי קיימת עילת מעצר.

2.יש לזכור, כי העורר הורשע לאחרונה בעבירות של תקיפת בת זוג, איומים, הסגת גבול והטרדה באמצעות הטלפון. מדובר באותו מקרה בבת זוג קודמת. זאת ועוד, מעל ראשו של העורר תלוי מאסר מותנה בן שישה חודשים, שכבר הוארך פעם אחת.

3.חרף כל אלה קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 23.3.05, כי לפני שתינתן החלטה סופית בבקשת המעצר, ראוי שיובא בפניו תסקיר של שירות המבחן. בפני בית משפט קמא אכן הובא תסקיר מעצר. בתסקיר נבחנה חלופה לפיה ישהה העורר בבית אמו בטבריה. שירות המבחן הביע את הדעה כי אין בחלופה האמורה כדי לנטרל את המסוכנות שבהתנהגותו של העורר. נטען, כי ראוי לבחון חלופה אחרת ולפיה ישהה העורר במעצר בית בבית נועם, שהינו מוסד העוסק בטיפול בגברים אלימים. חלופה זו לא נבחנה על ידי שירות המבחן. איני חושב שערכאת הערעור צריכה לבחון אפשרות זו. הדרך שיש לילך בה היא להגיש בקשה לעיון חוזר בפני הערכאה הדיונית, על מנת שתחליט האם יש לבקש משירות המבחן לבחון חלופה זו.

אי לכך הערר נדחה.