בש"פ 4477/04 אילן חמוס נ. מדינת ישראל

1.ביום 13.5.04 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מתאריך 3.12.03 בו הורשע המבקש בעבירות של מעשה סדום, מעשים מגונים, איומים וכן עבירה של החזקה ושימוש בסם מסוכן מסוג גראס בכמות בלתי ידועה. על המבקש נגזר עונש מאסר של שלוש וחצי שנים בפועל. הבקשה הוגשה לאחר חלוף כשלושה חודשים מהמועד להגשת ערעור. לטענת המבקש, עקב סיבות בריאותיות בעטיין היה מאושפז נבצר ממנו להגיש את הערעור במועד. ביום 3.6.04 כבוד הרשמת חגית מאק – קלמנוביץ אפשרה למבקש להמציא אישורים על מחלתו ואשפוזו של המבקש. ביום 8.6.04 הגיש המבקש בקשה שנייה "להארכת מועד להגשת ערעור חף מפשע" בו הוא מפרט את חששו, כי מנסים לדחות, בכל דרך, את בקשתו, ללא בחינת העובדות. כמו כן, מפנה המבקש את בית המשפט לתיק הרפואי שלו בשב"ס ולתיק הרפואי שלו בבית החולים לחולי נפש בטירה שם אובחן לדבריו כסובל מסכיזופרניה. המשיבה מתנגדת לבקשה. חוות דעת פסיכיאטרית קבעה כי המבקש אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין. לשיטתה, סיכוי הערעור להתקבל אפסיים. כך, שכן המבקש הורשע על פי הודאתו ונדון לעונשו במסגרת הסדר טיעון. המבקש עצמו אישר בפני בית המשפט כי כתב האישום המתוקן הוקרא לו והוא מודה בתוכנו. יתר על כן, המבקש אינו מצרף כל מסמך היכול להעיד על הבעיות הבריאותיות שמנעו ממנו להגיש את הערעור במועד.

2.לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה ובכתב הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי הוא רחב מזה המוקנה בבקשה להארכת המועד להגשת הליך אזרחי. בהליך הפלילי בשונה מההליך האזרחי אין בגדריו צורך ב"טעם מיוחד" לשם הארכת המועד (ראו: סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982). זאת ועוד: בשל מעמדו המיוחד של הנאשם בהליך הפלילי והצורך בהגנה על זכויות היסוד שלו, יש להקל עמו אף יותר כך שערעור מטעמו על הרשעתו או העונש שנגזר עליו ימצא בנסיבות המתאימות את היכולת להתברר בפני ערכאת ערעור. על אף האמור, אין להתעלם גם מהיבטים אחרים שראוי להם שינחו את בית המשפט שעה שהוא דן בבקשה להארכת מועד. בין היתר ראוי להתחשב בכלל בדבר סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכותם של הליכים; וכן יש ליתן את הדעת לסיבות ולגורמים שבעטיים הוגש הערעור באיחור (וראו: ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ (2) 353). בבקשה שבפני המבקש אינו מצרף מסמכים המעידים על בעיותיו הרפואיות אף שניתנו לו שתי הזדמנויות לעשות כן. בנוסף, אין הוא מספק הסבר מניח את הדעת מדוע נמנע מלצרף את המסמכים הרלוונטיים המעידים על מצבו הרפואי. על כך יש להוסיף את העובדה כי מדובר באיחור של שלושה וחצי חודשים ממועד הגשת הערעור וסיכוי הערעור, לצורך הבקשה שבפני, אינם גבוהים כלל נוכח הרשעתו של המערער על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון.

3.סיכומו של דבר, דין בקשה זו להידחות.