בש"פ 448/03 אסמעיל פאחורי נ. מדינת ישראל

בתאריך 9.12.02, בגדר סכסוך קשה בין שני פלגי משפחת פאחורי-חסיני המתגוררים באותו רחוב בנצרת – ירו בני פלג פאחורי לעבר בני פלג חסיני, בשעות-החשיכה, בכלי-נשק שונים. מירי זה נורה למוות מחמד חסינה, שהזדמן למקום, ואחד מבני פלג חסיני נפצע.

בגין פרשה זו הואשמו בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בשני כתבי-אישום נפרדים, ארבעה אנשים, בעבירות רצח, ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה ובעבירות נשק. כתב-אישום אחד הוגש נגד שלושה מהם – ואליד פאחורי, פיראס חסני וסופיאן פאחורי, האמור לשמש כעד נגד העורר – וכתב-האישום השני הוגש נגד העורר. בשתי החלטות נפרדות של בית-המשפט המחוזי, נעצרו הארבעה עד לתום ההליכים נגדם, לאחר שנמצאו ראיות מספיקות למעצרם. השלושה, אשר כתב-האישום נגדם בוסס על שורה של עדויות מזהות, קיבלו עליהם את הדין. ואילו העורר טוען, בערר שהגיש, כי התשתית הראייתית שהציגה המדינה אינה מספיקה למעצר.

העורר, הנמנה עם פלג פאחורי, הוא בן 51, בעל משפחה ומנהל הוא אורח חיים נורמטיבי. בחקירתו, שנערכה לאחר שבמשך חודש ימים התחמק מלהתייצב במשטרה עד שנעצר, הכחיש העורר, כי היה שותף לירי וטען, כי שהה בביתו. כתב-האישום נגדו מבוסס על דבריו במשטרה של ח'אלד חסיני – בן הפלג היריב, ועל דברים שסופיאן פאחורי – שבעצמו מואשם בירי – מסר למדובב המשטרתי, בגדרם סיפר, כי העורר השתתף בירי. בנוסף, בחקירתו במשטרה של אחד, ריאק פאחורי, סיפר הוא כי ראה את העורר ואת בני-משפחתו, וכן את שלושת הנאשמים בכתב-האישום האחר, במקום האירוע זמן קצר לפני הירי. דברי ראיק וכן התחמקותו של העורר מלהיחקר עשויים אמנם לשמש חיזוק לראיות מפלילות, היינו, לדברי ח'אלד וסופיאן, אלא, שבכל אחת מראיות אלה קיימות פירכות המחלישות אותה.

ח'אלד, שכאמור משתייך לפלג היריב, בשחזור שנערך, לא זו בלבד שלא מנה את שמו של העורר עם המשתתפים בירי, אלא, משנשאל ישירות אם היו משתתפים נוספים על אלו שאת שמותיהם הזכיר השיב, כי היה משתתף נוסף, שהיה מרוחק מן הקבוצה והוא לא זיהה אותו. ושוב, ב"הודעה מתקנת", בגדרה הוצגה בפניו הודעתו הראשונה, חזר ח'אלד והפליל את העורר. ברם, דבר זה אינו מבטל את הפגיעה במשקל הסגולי של דבריו המפלילים.

סופיאן, בהודעותיו במשטרה, לא אישר את דבריו המפלילים למדובב המשטרתי – אשר הוקלטו – אלא הסביר, כי אינו בטוח בהשתתפותו של העורר. יש איפוא לבחון את דברי סופיאן למדובב בפריזמה של הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], המכשירה כראיה, בנסיבות מסוימות, הודעה שמסר עד בכתב.

עיינתי, איפוא, בתמליל השיחה ונוכחתי, כי דברי סופיאן למדובב טעונים הסבר. כך, בפתח הדברים, תולה העד את ידיעתו על המשתתפים בירי, ובהם העורר, בדברים ששמע מפי משתתף אחר – ואליד פאחורי. סופיאן אף מנה בין המשתתפים אנשים נוספים, אלא שדבריו אודותיהם לא נמצאו ראויים לביסוס אישום נגדם, בין משום היעדרן של ראיות לחיזוק ובין משום היעדר התאמות עם גרסאות אחרות. כאמור, סופיאן, לא זו בלבד שלא נתן לפירכות האמורות הסבר, אלא מוסר הוא גרסה, הסותרת את גרסתו בפני המדובב.

באין אפשרות לקבל הסבר מסופיאן על הפירכות שבהודעותיו, לא ניתן אלא לייחס לדבריו למדובב משקל מופחת.

חולשת הראיות המפלילות אף בולטת נוכח העובדה, כי העורר התגורר ברחוב שבו נורו היריות ובנסיבות אלה, נוכחותו ברחוב, אף כי הכחישה וטען כי היה בביתו – הכחשה, שבאורח סביר ניתן להסבירה בחשש להסתבכות – אינה בעלת משמעות מפלילה.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר, מבטלת את החלטת בית-המשפט המחוזי ומורה על שחרורו של העורר ממעצר, בתנאים הבאים: העורר יתגורר ביישוב, המרוחק לפחות 50 ק"מ מעיר מגוריו נצרת, בכתובת שתימסר לידי מפקד תחנת-המשטרה בנצרת; העורר יתייצב מדי יום בתחנת משטרה, הנמצאת מחוץ לתחום 50 הק"מ האמורים, ותיקבע על-ידי מפקד משטרת נצרת; העורר יפקיד במזומן או בערבות בנקאית סך של 200,000 ש"ח בבית-המשפט המחוזי בנצרת; והעורר ימציא לבית-המשפט המחוזי בנצרת ערבות צד ג' על-סך 500,000 ש"ח.

ניתן בזה צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ. אם ברשותו דרכון או תעודת-מסע, על העורר להפקידם במדור הפלילי בבית-המשפט המחוזי בנצרת.

עד למילוי תנאים אלה, יישאר העורר במעצר.