בש"פ 4480/02 מקסים מויאל נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין עבירות של שוד, סחיטה בכוח ותקיפה. על פי הכתוב בכתב האישום, נטל העורר, בכוח ותוך כדי ביצוע מעשי אלימות, סכומי כסף שונים מהמתלונן ותלש מעל צווארו שרשרת זהב. בהזדמנות אחרת פגש בו ברחוב, חבט בו בפניו ובכל חלקי גופו ורק לאחר שהבטיח המתלונן להעביר לידיו את קצבת הביטוח הלאומי שלו שחרר אותו העורר לדרכו.

יומיים לאחר מכן שיגר העורר - כך נטען בכתב האישום - שליח לבית המתלונן, וגבה ממנו 700 ש"ח.

משהוגש כתב האישום ביקשה המדינה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו, בין השאר, בשל האופי האלים של העבירות המיוחסות לו, עברו הפלילי החמור והחשש שישפיע על המתלונן והעדים וישבש את מהלכי המשפט. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר. בינתיים החל המשפט והמתלונן העיד בו. עם סיום שמיעת עדותו של המתלונן, פנה העורר לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, בטענה כי חל כרסום בעדות המתלונן, כי נמצאו בה סתירות וכי עדי התביעה שמסרו הודעות במשטרה אינם תומכים בגרסתו.

בית המשפט המחוזי לא מצא שחל שינוי כלשהו בנסיבות שיש בו להצדיק את שינוי ההחלטה בדבר מעצרו של העורר ודחה את הבקשה לעיון חוזר.

כנגד החלטה זו מופנה הערר היום.

העורר חוזר על טענותיו שהשמיע בבית המשפט המחוזי, מצביע על פירכות בעדות המתלונן. נציג המדינה סבור לעומתו כי עדות המתלונן דווקא מתחזקת בדברי העדים האחרים ובדבריו של העורר. נציג המדינה מצביע גם על עדות חיצונית שמאשרת נקודות מסויימות בגרסת המתלונן.

לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי ובהביאי בחשבון גם את ההנחה כי המשפט כולו עשוי להסתיים בעוד כחודש ימים, הערר נדחה.