בש"פ 4484/98 צביקה מור נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על מעצר, עד תום ההליכים, בענייני סמים. האישום הוא לגבי יבוא והחזקת סם בכמות מסחרית.

2.לדאבוני הסתפק בית משפט קמא במלים מעטות וללא פרוט לסיבות המעצר, בדונו בערר ועל כן היה, על באי-כוח הצדדים ועל בית המשפט, להתייחס להחלטה המפורטת והמנומקת של כב' שופטת השלום המלומדת, אשר החליטה לעצור את הנאשם-העורר, עד תום ההליכים, אף שלדעתה לעניין, היבוא, הראיות לכאורה, הן בעייתיות.

3.באשר לקבלת והחזקת הסם כשהעורר, אחרי קבלת הודעה מהדואר, הלך לקבלו, נחה דעתי כי ישנן ראיות לכאורה לעניין זה ואציין כמה מהן:

(1) העורר, עם קבלת ההודעה, נסע מיד עם מונית לקבל את החבילה.

(2) העורר משהרגיש בשוטרים - שהיו במעקב - החל בריצה, כפי שהשופטת המלומדת ראתה בבירור, בקלטת הוידיאו.

(3) על אף שלא כולם מעידים על כך, העורר זרק את המעטפה באותה הזדמנות.

4.אינני מייחס חשיבות מיוחדת לעניין שתיקת הנאשם, במשטרה, לעניין הדברים הנוגעים לאותו עניין, אף כי קיימת פסיקה בעניין זה, המייחסת משמעות מסוימת, גם לשתיקה.

טענת בא-כוח המדינה כי אדם, שכבר עבר עבירות קודמות, בענייני רכוש ( ואחת בעניין סם) - אינו מתרגש ממעצר ואומר את אשר יש לו לומר. תשובת באת-כוח העורר כי דווקא בשל כך, גם אם הנאשם חף מפשע, עשוי הוא לשתוק מפאת נסיונותיו הקודמים - היא טענה שיש להתחשב בה.

5.על אף הטענות של באת-כוח הנאשם, שעשתה ככל שאפשר, בערר זה, ניראה לי שהראיות, לכאורה, מספיקות למעצר.

6.בהתחשב בעבירות קודמות, לרבות עבירה אחת בעניין סם, אין לאפשר חלופה למעצר.

7.העורר יוכל לחזור על בקשת השחרור בערובה לאחר הישיבה הראשונה של ההוכחות.

8. הערר נדחה.