בש"פ 4489/08 עבדאללה אדריעי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נויטל ) מיום 15.5.08 בב"ש 91077/08, בו נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 23.3.08 בב"ש 90583/08.

ב.

כנגד העורר וכנגד בנו הוגש ביום 6.3.08 כתב אישום, המייחס לשניהם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושל חבלה בכוונה מחמירה; העורר הואשם גם באיומים, והבן הואשם גם במספר עבירות נוספות. בין השאר, נטען כי השניים קשרו קשר לגרום חבלה לא"א, אשר היה בעבר מאורס לבתו של העורר, בחשד שהמתלונן והבת החלו שוב להיפגש; וכי אכן הכו העורר והבן את המתלונן ודקרו אותו.

ג.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר שני הנאשמים עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 11.3.08 נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, וכן כי נשקפות ממנו מסוכנות וסכנה לשיבוש הליכי משפט; עם זאת נקבע כי יש לשקול חלופות מעצר, נוכח תסקיר שיוגש – אם כי הודגש שלא ייתכן לשחרר את העורר לחלופת מעצר ביפו, זירת האירועים בכתב האישום.

ד.

בהחלטה מיום 23.3.08 הורה בית המשפט על מעצרו של הבן עד תום ההליכים, ועל שחרור העורר למעצר בית מלא בלוד בתנאים שונים, הכוללים פיקוח צמוד, הפקדה, ערבויות, איזוק אלקטרוני, איסור על יצירת קשר עם המעורבים בפרשה ואיסור יציאה מן הארץ. שחרורו של העורר למעצר בית נומק בכך שהוא מבוגר יחסית, נעדר עבר פלילי, בעל התנהגות תקינה בדרך כלל – לרבות עבודה רציפה וחיי משפחה מסודרים; ובכך שהוא מועמד לדין בשל פרשה אחת בלבד (חמורה ככל שתהיה). עוד הביא בית המשפט בחשבון את מצבו הרפואי הלקוי של העורר.

ה.

ביום 7.5.08 הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה. נטען כי חלה החמרה קשה במצבו הבריאותי של העורר, אשר בעקבותיה אושפז ביום 26.4.08 ועבר צנתור ביום 29.4.08 – צנתור אשר הצליח חלקית בלבד; זאת לאחר שכבר עבר ניתוח לב פתוח במהלך חודש דצמבר 2007. עוד נאמר כי זהו הצנתור השלישי שעובר העורר, וכי צנתור נוסף קבוע ליום 27.5.08. לפיכך נטען כי מעצר הבית בלוד מסכן את מצבו הבריאותי של העורר, ומונע ממנו את הטיפול הרפואי הנדרש. נזכר גם כי מאז שוחרר העורר למעצר בית, מקיים הוא את תנאי השחרור במלואם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. נקבע כי טרם חלף פרק זמן משמעותי מאז ההחלטה מיום 23.3.08, וכי נשקפת עדיין מן העורר מסוכנות, וכן ישנו חשש לשיבוש הליכי משפט ישהה ביפו. עוד קבע בית המשפט כי סולחה שנערכה, כנטען, בין משפחת העורר לבין משפחת המתלונן, אין בה כדי להכריע לטובת החזרת העורר ליפו. עם זאת הדגיש בית המשפט כי:

"כל צורך רפואי דחוף שהמבקש זקוק לו, הוא יכול במיידי להיזקק לו, לגשת לכל מקום לשירות רפואי, לקרוא לכל עזרה רפואית, ובריאותו קודמת לכל. זאת ועוד: כל צורך רפואי שאיננו מיידי, יכול המבקש לערוך רשימה מסודרת, כולל תאריכים ושעות, ובית משפט זה יאשר כל יציאה לטיפול רפואי, בכפוף לפיקוח".

ו.

(1) בערר נטען כי בית המשפט לא נתן די משקל למצבו הבריאותי העגום של העורר. כנטען, העורר מתקשה כעת לנשום ולבצע כל מאמץ; לפיכך יש להשיבו לביתו ביפו, על מנת שיקבל טיפול וסיעוד מכל בני משפחתו. עוד נטען כי תנאי מעצר הבית חייבו את קטיעתו של הליך שיקום, בו החל העורר לאחר הצנתור האחרון שעבר. אשר למסוכנות, נטען כי הואיל והאירועים שבכתב האישום היו חד-פעמיים (מבחינת העורר), וכיוון שהעורר לא סיכן את המתלונן מאז אותם אירועים, ונוכח הצהרת המתלונן, לפיה חזרת העורר ליפו לא תסכן אותו, אין נשקפת עתה מסוכנות מן העורר. עוד נטען כי לא קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, וכי המסקנה בדבר חשש זה ביחס לעורר נלמדה שלא כהלכה מסכנה כזו הנשקפת מבנו. לבסוף, נאמר כי העורר הוא אדם מבוגר, בעל עסק ומשפחה גדולה ומכובדת, ללא עבר פלילי.

(2) בדיון הוסיף בא-כוחו של העורר והטעים את הסכנה הבריאותית ואת הנושא הסיעודי, והצורך בקרבה לבית החולים "וולפסון"; גם נטען כי אין כל מסוכנות כלפי המתלונן, ויש משקל לסולחה שנעשתה, מה גם שחלפה שנה ומחצה. אשת העורר ציינה כי היא נכונה לעשות כל הנחוץ לשמור על בעלה, תוך חופש מעבודתה החינוכית. נתבקש איפוא ליתן אמון בעורר ולהחזירו ליפו.

(3) בא-כוח המדינה טען כי המ דובר בסכסוך פתוח, ואין מקום לשינוי האיזון שנקבע בהחלטת השחרור.

ז.

לאחר העיון נראה לי כי הסוגיה העיקרית שעליה יש לתת את הדעת היא האם יש בשהותו של העורר בלוד כדי לפגוע בבריאותו. בנושא זה התלבטתי. ענין הבריאות, גם לשיטת בית המשפט קמא, עומד בראש הסולם. אך לשם כך יש צורך בחוות דעת רפואית, שתעמיד דברים על מכונם ותישקל אל מול הקשיים הכרוכים ביחסים עם המתלונן. אמנם, בא-כוחו המלומד של העורר טען כי אין לצפות שרופא מבית החולים "וולפסון" יסע ללוד להידרש לתנאי הימצאותו של העורר. אך לדידי, לא בשמים היא; הדעת נותנת, כי העורר יוכל להזמין לבדיקת תנאיו וצרכיו, לרבות שאלת הריחוק, רופא לב בכיר מ"וולפסון", שיש להניח כי חוות-דעתו תהא מקצועית ואובייקטיבית. היה וחוות הדעת תמליץ לשנות מן המצב הקיים, יובא הדבר לפני בית המשפט המחוזי, שיערוך את האיזון הנחוץ. ועוד, בכל מקרה, אין מניעה לעת הזאת כי רעייתו של העורר תשהה עמו בלוד. היא אמנם ציינה כי בתה הקטנה בת שבע והדבר קשה עליה, אך אנו קרובים לחופש הגדול, ועל כן, הקושי בענין הלימודים, למשל, שהם ביפו, אינו לזמן רב בימות הקיץ. אך אשוב ואומר, השאלה היא ביסודה הנושא הרפואי. על פי הנאמר לעיל.

ח.

כללם של דברים, לא מצאתי לעת הזאת מקום להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, אך הדלת לעיון חוזר לא ננעלה, כגון בשל חוות דעת רפואית כאמור, ואולי גם עם חלוף זמן נוסף. איני נעתר, איפוא, עתה לערר. פשיטא כי אשר אמר בית המשפט המחוזי בסיפת החלטתו באשר לבקשות מטעם העורר בתחום הרפואי – בעינו עומד.