פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
449/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העורר:
שעלאן אבו נגמה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית משפט השלום
בתל-אביב, מיום 6.1.2010, במ"ת 3192-01-10, שניתנה על ידי השופטת יעל
פרדלסקי
תאריך הישיבה:
ו' בשבט התש"ע
(21.01.10)
בשם העורר:
עו"ד בשיר אנור
בשם המשיבה:
עו"ד וסטרמן אבי
החלטה
בחודש דצמבר 2009 נטל העורר, תושב חברון, אופנוע של אחר ללא רשות, מתוך כוונה לגנוב אותו. לאחר שלושה ימים טלפן אדם כלשהו לבעליו של האופנוע והציע להשיב את הרכב תמורת סכום של 40,000 ש"ח. ביום
29.11.09 נעצר העורר על ידי שוטרים שהציגו עצמם כמי שמוכנים לקנות את האופנוע.
בגין העובדות האמורות יוחסו לעורר עבירות של גניבת רכב, נטילת נכסים לשם סחיטה, וכניסה לישראל שלא כחוק.
בית משפט השלום שדן בבקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, מצא כי בידיה ראיות לכאורה " בעוצמה גבוהה ", ולפיכך קמה עילת מעצר. חרף זאת הוחלט לשחרר את העורר כנגד הפקדת ערבות עצמית וצד ג' בסכום של 15,000 ש"ח כל אחת, והפקדה במזומן של 10,000 ש"ח. בעקבות ערר שהגישה המשיבה, החליט בית המשפט המחוזי להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הוגש הערר שבפני.
אקדים ואומר כי לא מצאתי מקום או עילה לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לידיו של העורר הגיע אופנוע שנגנב מאחר, והסבריו לעניין זה (שאלמוני ביקש ממנו להעביר את האופנוע ממקום למקום), לא נתמך בראייה כלשהי, וממילא מהימנותו מפוקפקת. לו חטא העורר בגניבת רכב בלבד, נכון היה לשקול בכובד ראש את שחרורו, ולעובדת היותו תושב חברון ניתן היה למצוא מענה בהגדלתן של הערבויות אותן נדרש להפקיד. אולם, המערער לא הסתפק בכך, והפך את החזקת האופנוע אמצעי לסחיטת סכום לא מבוטל מבעליו.
סבורני, כי בנסיבות אלו צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעצור את העורר, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.
ניתנה היום, ו' בשבט התש"ע (21.01.2010).
ש ו פ ט