בש"פ 4501/04 סמיון ליבשיץ נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין עבירות של סחר בבני אדם לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וסרסרות למעשי זנות, עבירה לפי סעיף 199 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. באישום השני שבכתב האישום הואשמו העורר ואשתו בעבירות לפי החוק לאיסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

בעקבות הגשת כתב האישום, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת התביעה והורה על מעצר העורר עד לתום הליכים. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי (השופט י' דר ) כי באי-כוחו של העורר לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה לסרסרות ולהלבנת הון, ודי בראיות אלה כדי להקים עילה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. עם זאת, קבע בית המשפט כי שוכנע שיש בתיק החקירה גם ראיות נסיבתיות לכך שהעורר עבר עבירה של סחר בבני אדם. בית המשפט קמא בדק את חומר הראיות לפרטיו, ואף בחן אותו על-פי המבחנים שהתווה בית משפט זה באשר לעבירת הסחר ודרכי הוכחתה, ובהתאם לכך קבע כי בכל הטענות שהעלו בפניו סנגורי העורר כנגד הראיות, לא היה כדי לשכנעו ביחס לחולשת הראיות נגד העורר.

"אין בדברים אלה כדי להפחית מעוצמת הראיות, לפיהן עבדה המתלוננת תקופה ממושכת בשירותו של הנאשם במתן שירותי מין, כאשר תוך כדי כך מפעיל העורר מערכת של נשים נוספות במספר דירות, יחד עם נהגים ומאבטחים, מקבל הזמנות למתן שירותי מין, שולח את הנשים עם מלווים למתן שירותי מין, קובע את התעריף שעליהן לגבות, נוטל מהן את כספן ומשלם להן פעם בחודש משכורת".

עוד הוסיף והזכיר בית המשפט נסיבות נלוות שבגינן החליט כי יש עילת מעצר נגד העורר וכי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת המעצר של בית המשפט קמא. מסוכנותו של העורר נלמדת מעיסוקו רחב ההיקף בסרסרות לזנות ולכאורה גם בסחר בנשים. המתלוננת מסרה בהודעותיה במשטרה על אופן הגעתה לישראל והעברתה מיד ליד לאחר שנמכרה למעבידה הראשון ויקטור, שבינתיים נמלט מהארץ עם מעצרו של העורר. היא סיפרה את סיפורה וחשפה את הפרשה במלואה רק בהדרגה, חשיפה שנפרשה מהודעה להודעה. מגירסתה של המתלוננת, כפי שנמסרה במהלך החקירה, בשלביה המאוחרים, עולה כי המתלוננת הועברה כחפץ מיד ליד, עבדה בתנאים שהגבילו את חופש התנועה שלה, היא הצליחה לצאת מהדירה בה נמצאה בחזקת העורר רק כשלווּתה בהשגחת נהגים שעבדו בשירות העורר; שולם לה שכר זעום מתוך הכנסותיה, על-פי דגם העסקה השַב וחוזר על עצמו בפרשות דומות ולפיו רוב השכר מועבר ל"בעלים" המעסיק של אותה צעירה, וגם בעניינו של העורר, מאותו נימוק "כיוון שהשקיע כסף ברכישתה". מהראיות התברר כי המתלוננת נכנסה להריון בתקופת שהותה בחזקת העורר, והוא הסביר לה כי עליה לבצע הפלה כיוון שהיא צריכה לעבוד עבורו תקופה ממושכת כדי להחזיר את הכסף ששילם עבורה. גירסתה בענין זה נתמכת בעדות הרופא שהעורר אכן הביאו אליה לטיפול.

התמונה המצטיירת מכתב האישום היא לכאורה, קשה ובמרכזה עומד העורר המפעיל רשת של צעירות שהוברחו לישראל שלא כדין, אשר הוא מנצלן לצבירת הון במתכונת של "עבדות" מסוג חדש, אשר למרבה הזעזוע פשתה במקומותינו. לאישומים המיוחסים לעורר יש תשתית של ראיות לכאורה, אשר תעמוד במבחן במהלך שמיעת הראיות.

כבר אמרנו לא אחת בפסיקתנו כי בעבירות מן הסוג המיוחס לעורר אין להשיג את תכלית המעצר על דרך של חלופה.

אשר על כן, דין הערר להידחות.