בש"פ 4503/97 רועי סלומון נ. מדינת ישראל

העורר מואשם יחד עם אחרים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשורה של עבירות חמורות - הצתות, התפרצות, גניבה ופריצה לרכב, החזקת סכין ואף הדחה בחקירה. בית-המשפט המחוזי נענה לבקשת המדינה, לאחר שמצא ראיות לכאורה מספיקות, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

בערר שבפניי טען סניגורו של העורר, עו"ד ד"ר משגב, כי לנוכח עברו הנקי של העורר, גילו ושירותו בצבא מן הראוי לקבוע חלופת מעצר.

העבירות שבהן מואשם העורר יוצרות חזקת מסוכנות. חזקת המסוכנות במקרה שלפנינו לא הופרכה ועל-כן קיימת עילת מעצר. ואולם, זוהי עילת מעצר מניעתית, והשאלה היא, איפוא, אם ניתן להסיר את החשש לבטחון הציבור על-ידי קביעת חלופת מעצר. בעבירות מן הסוג בהן מואשם העורר, חומרתן של העבירות הינה גורם חשוב כנגד קביעת חלופת מעצר. ואולם, גורם זה מהווה רק אחד מן השיקולים שעל בית-המשפט לקחת בחשבון. כאשר קיימים גורמים נוספים, היכולים להסיר את החשש, ניתן לקבוע חלופת מעצר.

וכך הוא במקרה שלפנינו. העורר הוא בחור צעיר ועברו נקי. הוא משרת בשירות חובה ועיקר הוא שצה"ל מוכן להעבירו לבסיס סגור בצפון או בדרום הארץ עם שחרורו ממעצר. זוהי חלופת מעצר ראויה, המבטיחה את בטחון הציבור.

אשר על-כן, אני מקבלת את הערר. מבטלת החלטתו של בית-המשפט המחוזי ומורה על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים אלה: השארות ב"מעצר-בית" בבסיס צה"ל סגור בצפון או בדרום על-פי קביעת שלטונות הצבא; הפקדה במזומן של 1,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' להנחת דעת רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בסך 20,000 ש"ח; המנעות ממגע כלשהו עם עדי התביעה.

ניתן בזה צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ. על העורר, אם הוא מחזיק בדרכון, להפקידו במשטרה.

והיה והעורר לא ימלא אחר תנאים אלה הוא יישאר במעצר עד למילויים או עד לתום ההליכים, הכול לפי המוקדם.