בש"פ 4505/11עיד אבו עמאר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת בן-יששכר בבית-משפט השלום קריית-גת, שלא לפסול עצמה מלשבת בדין. החלטת בית-משפט השלום ניתנה ביום 31.5.2011, במעמד בא-כוח המבקש. בהתאם לסעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, תקופת 5 הימים להגשת ערעור הפסלות הסתיימה ביום 5.6.2011 . הבקשה שלפניי הוגשה ביום 15.6.2011 , קרי- באיחור של 10 ימים. לטענת בא-כוח המבקש, האיחור בהגשת ערעור הפסלות נבע מ"לו"ז צפוף הרווי בשבתות וחגים"; וכן מכך שהכנת הודעת הערעור לגופה אשר צוּרפה לבקשה להארכת מועד, הצריכה זמן.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות, בלא שהתבקשה תגובה. בית-משפט זה כבר קבע לא אחת בפסיקתו כי על ערעור פסלות להתברר במהירות האפשרית. זאת, על-מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית וכן כדי להסיר את החשש הכרוך בטענת הפסלות. מטעמים אלה, נפסק כי יש לנקוט בגישה זהירה ומצמצמת יחסית בכל הנוגע לבקשות להארכת מועד להגשת ערעורי פסלות. יוער כי נוכח מהותו הפלילית של ההליך שבכותרת, לא נדרש "טעם מיוחד" על-מנת להאריך את המועד. עם זאת, גם בהליכים פליליים הכלל הוא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, בעוד הארכת מועד היא בגדר היוצא מן הכלל. משכך, אורכה תינתן רק בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת (ראו: בש"פ 3218/10 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2010) והאסמכתאות המוזכרות שם).

בנסיבות המקרה דנן, המדובר באיחור של 10 ימים בהגשת ההליך. לאיחור משמעותי זה לא ניתן טעם מספק. טענותיו של בא-כוח המבקש בדבר עומס ו"לו"ז צפוף" הועלו באופן סתמי, ללא פירוט, ולפיכך אין בכוחן להצדיק את האורכה המבוקשת (ראו והשוו: בש"א 2810/10 דהן נ' אליהו חב' ביטוח (לא פורסם, 22.11.2010)). יצוין כי חג השבועות נחגג לאחר סיום המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, ולפיכך לא ברור כיצד היה בחג האמור כדי לגרוֹם לאיחוּר בהגשת ההליך מלכתחילה. עוד יצוין כי עיון בהודעת הערעור שצורפה לבקשה להארכת מועד, אינה מגלה מורכבות מיוחדת בהכנתה כנטען על-ידי בא-כוח המבקש. מכל מקום, אין בכל הטענות שהוזכרו לעיל כדי להבהיר מדוע לא ראה בא-כוח המבקש להגיש לכל הפחות את הבקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע לכך בדין, כחלק מכיבוד סדרי-הדין ולצורך מניעת ציפייה לסופיות הדיון. לכל אלה יש להוסיף כי על-פני הדברים, נראה כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי נחזים להיות נמוכים, בהעדר תשתית לכאורית לקיומו של חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים.

אשר על כן, ונוכח משקלם המצטבר של מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה.