בש"פ 4506/14 מדינת ישראל נ. סלימאן אבו גויעד

1.

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 1016-06-14, כב' השופטת א' נחליאלי חיאט ), בגדרה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בית המשפט החליט לשחרר את המשיבים למעצר בית מלא, כאשר משיב 1 שוחרר לבית דודו בפיקוחו של הדוד ובן משפחה נוסף, ומשיב 2 שוחרר לבית אביו בפיקוח האב ובן משפחה נוסף. כמו כן נקבעו למשיבים תנאים נוספים לשחרור: הפקדת מזומנים בסך 15,000 ש"ח כל אחד, ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח כל אחד, וכן צווי עיכוב יציאה מהארץ נגד שניהם.

כתב האישום

2.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 19.5.2014 בשעה 02:09 נהג משיב 1 ברכב מסוג שברולט, יחד עם משיב 2 ואדם נוסף. כאשר הבחינו המשיבים ברכב משטרה שלידם, החל משיב 1 להאיץ את מהירות הרכב עד למהירות של כ- 160 קמ"ש , זאת כדי לחמוק מהניידת. השוטרים שבניידת דלקו אחריהם, ותוך כדי בריחתם סיכנו המשיבים את חיי נוסעים אחרים בכביש, שהוצרכו לסטות ממסלולם ואף לבלום בפתאומיות.

לאחר מרדף של כחמשה קילומטרים נכנסו המשיבים לתחנת דלק "פז" בשער הגיא, וכבו את הפנסים. השוטרים אף הם נכנסו לתחנה, יצאו מרכבם והחלו להתקדם לקראת הרכב. השוטר שי אבי צדק הגיע ראשון למכונית, תוך שהוא שולף את אקדחו ומבקש מהמשיבים לעצור. כשהגיע שי למרחק של כמטר מהרכב, החל משיב 1 לנסוע לעברו. השוטר ניצל בכך שקפץ הצידה, תוך שהוא יורה ארבעה כדורים לעבר גלגלי הרכב. המשיבים נמלטו ברכבם אל שביל עפר סמוך הפונה לכיוון פארק קנדה, אך במהלך נסיעתם, תוך כ- 500 מטר , התהפך הרכב. כתוצאה מכך נגרמו למשיבים חבלות.

לאור המתואר ייחס כתב האישום למשיבים עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בצוותא, התנגדות למעצר וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

הראיות נגד המשיבים

3.

עם הגשת כתב האישום, הגישה התביעה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. המשיבים כפרו במיוחס להם ובקיומם של ראיות לכאורה. להלן תתואר מסכת הראיות שהציגה התביעה.

הראיה המרכזית היא הודעתם ודו"ח פעולתם של השוטרים, ובעיקר של השוטר שי אבי צדק. עדותו מתארת את המרדף שהתנהל ואת הניסיון לכאורה לדרסו בתחנת הדלק. ואולם, השוטרים לא הצליחו לזהות את הנוסעים ברכב, והחשד נגד המשיבים נבנה מתוך מספר ראיות נוספות, כמפורט בקצרה להלן.

מיד עם איתור רכב השברולט כשהוא הפוך על גגו פתחו השוטרים, יחד עם שוטרים אחרים, בחיפוש אחר הנהג ושותפיו לנסיעה. אף הוזנק למקום מסוק, מחשש שמדובר באירוע פח"ע. השוטרים ניסו ללא הצלחה להשיג את בעליו הרשום של הרכב, אך לאחר זמן מה התקשר בן משפחתו של הבעלים ומסר כי דווח לו מאיתוראן שהרכב נגנב ונתפס על-ידי משטרת ירושלים. עוד מסר כי הוא יכול להעלות על הקו את אחד העובדים העושים שימוש ברכב, והעלה לשיחת ועידה את משיב 2. הלה טען כי הוא נמצא באתר הבנייה בשורש, וכי הרכב נגנב. סריקות המשטרה לא איתרו אף אדם באתר הבנייה בשורש, אך דקות ספורות לאחר מכן דיווח המסוק על אדם שנראה משוחח בטלפון באתר הבנייה שער הגיא, הסמוך למקום התהפכות הרכב. בעקבות זאת נשלחו שוטרים לאתר הבנייה בשער הגיא, שם איתרו את המשיבים ואדם נוסף שעובד כשומר במקום, ששוחרר בהמשך. המשיבים נתפסו כשהם חבולים, כולל שפשופים מדממים בגפיים.

כאמור, השוטרים שדיווחו על האירוע לא יכלו לזהות את המשיבים כאלה שנהגו או נסעו ברכב בזמן האירוע. אולם, תוך כדי המרדף הצליחו השוטרים להבחין בתוך הרכב בשלשה צעירים הנראים כבני מיעוטים, לבושים סווטשרטים ועוטים קפוצ'ונים. עוד מסרו השוטרים כי הנהג היה לבוש קפוצ'ון אדום. בחיפוש בקרוואן הנמצא באתר שער הגיא נתפסו שלשה קפוצ'ונים, אחד מהם בצבע אדום, אשר משיב 2 מסר ששייך למשיב 1.

המשיבים הודו שהרכב בו נעשה שימוש באירוע היה בשימושם, לרבות ביום הרלוונטי. ואולם, לטענתם הרכב נגנב זמן קצר לפני האירוע, ואחרים – גנבי הרכב – עשו בו שימוש באירוע המרדף. לגרסתם, בין השעות 01:30 ל-02:00 הודיע להם בעל הרכב בשיחת טלפון שהרכב נגנב – כפי שנודע לו על-ידי חברת איתוראן. המשיבים סיפרו שבעקבות שיחת הטלפון, ומשהודיע להם בעל הרכב שהרכב נמצא באזור שער הגיא, יצאו השניים רגלית מאתר הבנייה בשורש, שם עבדו כשומרים, לקראת אתר הבנייה בשער הגיא – שם נתפסו. משיב 2 נתפס כשלרגליו גרביים בלבד. לטענתו, כיוון שמיהר לדלוק אחר הרכב הגנוב, עשה את דרכו משורש לשער הגיא כשהוא עוטה גרביים בלבד.

התביעה שללה גרסה זו, בין היתר מאחר שלא נמצאו כל סימנים על גרבי משיב 2 או על כפות רגליו המעידים על הליכה בת כמה קילומטרים בשטח פתוח. כך, סברה התביעה שפציעותיהם של המשיבים מעידים על מעורבותם בתאונה שאירעה. לגרסת התביעה, חיזוק נוסף למעורבות זו עולה מסימני זכוכית שנמצאו על בגדיהם של המשיבים – מה שקושר לדעתה את המשיבים לשימוש ברכב שנמצא הפוך כשחלונותיו מנופצים . יוער כי סימני הזכוכית נשלחו לבדיקת מעבדה כדי לוודא שמדובר בזכוכית של רכב, אך טרם התקבלו תוצאות.

עוד ראיה מתמקדת במפתח הרכב שהיה ברשות משיב 1. מתחילה מסר משיב 1 כי רק הוא החזיק במפתח לרכב, וכי בליל האירוע השאיר את המפתח בסוויץ' של הרכב. כך גם מסר משיב 2. ואולם, בהמשך נמצא מפתח הרכב זרוק באזור אתר הבנייה בשער הגיא. כאשר עומת משיב 1 עם עובדה זו, הוא שינה את גרסתו וטען כי החזיק במפתח בחדרו – בלי לספק הסבר למציאת המפתח זרוק באתר הבנייה בשער הגיא.

חיזוק נוסף למסכת הראיות מצאה העוררת בתרגיל חקירה שנערך למשיבים. כאשר שהה עמם עציר נוסף, נשמע משיב 2 אומר לעציר הנוסף: "אנחנו כבר אכלנו אותה בגדול, פחות משנה לא נצא... מה שהרג אותנו זה האיתוראן שהיה ברכב". התביעה ראתה באמרה זו חיזוק לראיות נגד המשיבים.

ראיות אלו היו בפני בית המשפט המחוזי. בנוסף אליהם, העוררת מוסיפה כעת שהגיעו לידיה איכונים הסותרים את גרסת המשיבים. כאמור, לגרסת המשיבים יצאו השניים את אזור אתר הבנייה בשורש לנוכח שיחת טלפון שקיבלו מבעלי הרכב. העוררת מפנה לדו"ח האיכונים שנעשה למכשיר הטלפון שברשות משיב 2, לפיו השיחה הנכנסת היחידה שהתקבלה למכשירו בזמן הרלוונטי היא משעה 02:30. בשעה זו נמצא מכשיר הנייד דווקא באזור שער הגיא.

פסיקת בית המשפט וטענות הצדדים

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים. נקבע כי בגין כך קמה עילת מעצר נגדם, שכן העבירות המיוחסות למשיבים "מגלות אינהרנטית רמת מסוכנות שיש לאיינה". לצד זאת, בית המשפט סבר שיש "כרסום מה" בראיות לכאורה. צוין כי לא הוצגו דוחות המפרטים את השיחות היוצאות והנכנסות של הטלפונים הסלולאריים של מי מהמשיבים – זאת למרות שניתן צו מטעם בית המשפט לקבלת נתוני תקשורת. כמו כן לא נגבתה עדות כלשהי מבעל הרכב, אדם בשם מוטי אלקבץ (שהשאיל את הרכב לאבו גויעד מועאד, דודו של משיב 2 שהשכיר למשיבים את הרכב), ביחס לשיחה הנטענת ונסיבות העניין. בית המשפט אף ציין את העובדה שסימני הזכוכית שזוהו לא נבדקו בבדיקת מעבדה, באופן שקשה לראות בהם ראיה בעלת עוצמה.

לנוכח הכרסום שמצא בראיות לכאורה – ובפרט ההימנעות מלחקור את בעל הרכב במשטרה ולהמציא דו"ח שיחות של מכשירי הטלפונים הסלולאריים שברשות המשיבים – החליט בית המשפט המחוזי להעדיף את עמדת הסנגור לפיה ניתן לאיין את המסוכנות הלכאורית בדרך של שחרור בתנאים מגבילים.

מכאן הערר שלפני. העוררת סבורה ששגה בית המשפט כאשר ראה כרסום בראיות לכאורה שהוגשו, וכן שגה כאשר לא נתן משקל מספיק למסוכנות המובהקת העולה מתוך המעשים המיוחסים למשיבים. מנגד, הסנגור טוען שמדובר במסכת ראיות חלשה שאינה מצדיקה את מעצרם של המשיבים. לדבריו, דו"ח חברת איתוראן אינו מתאים לגרסת העוררת, זאת לאור תיעוד המשיבים על-ידי מצלמות האתר בשער הגיא בשעה התואמת הליכה רגלית יותר מנסיעה ברכב. את פציעות המשיבים מסביר הסנגור בכך שנפלו בריצתם בחושך משורש לשער הגיא, ואין בכך ראיה למעורבותם בהתהפכות הרכב. באשר למפתח הרכב דבק הסנגור בגרסתו הראשונה של משיב 1 (וגרסת משיב 2) שהמפתח נשאר בתוך הרכב, ונמצא באתר שער הגיא ככל הנראה לאחר שגנבי הרכב זרקוהו שם. את אמירת משיב 2 לפיה "מה שהרג אותנו זה האיתוראן שהיה ברכב", מפרש הסנגור כביטוי לתסכולו חרף היותו חף מפשע. לכל היותר סבור הסנגור שמדובר בחיזוק, שאינו יכול להתקיים ללא ראיה פוזיטיבית מרכזית – מה שלא נמצא במקרה זה.

דיון והכרעה

5.

בקשה למעצר עד תום ההליכים נבחנת בשלושה שלבים. בשלב הראשון נבחן קיומן של ראיות לכאורה. בשלב השני, נבחנת קיומה של עילת מעצר. בהתקיים שני השלבים הראשונים, מגיעים לשלב השלישי, במסגרתו בוחן בית המשפט אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו בחירות הנאשם פחותה, כמצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

במקרה דנא, מסכים אני לדעת בית המשפט המחוזי כי התביעה הרימה את הנטל של הצגת ראיות לכאורה בעוצמה מספיקה. ראשית יוער שלא מדובר בראיות נסיבתיות בלבד (לשאלה של מעצר עד תום ההליכים במקרים המסתמכים אך ורק על ראיות נסיבתיות ראו: בש"פ 6262/96

בלום נ' מדינת ישראל (16.9.1996); בש"פ 1466/04 זאדה נ' מדינת ישראל (26.2.2004); בש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל (24.9.2012)). בנוסף לראיות הנסיבתיות שבתיק, התביעה מסתמכת גם על דברי משיב 2 "אנחנו כבר אכלנו אותה בגדול, פחות משנה לא נצא... מה שהרג אותנו זה האיתוראן שהיה ברכב". הסנגור אמנם ניסה לפרש את הדברים ברוח אחרת, אבל דומה שהדברים מדברים לכאורה בעד עצמם.

גם בחינת הראיות הנסיבתיות שבתיק מגלה שמדובר בראיות לכאורה בעוצמה מספקת. דקות ספורות לאחר שאמר בשיחה טלפונית שהוא באזור שורש, נמצא משיב 2 יחד עם משיב 1 באתר בנייה באזור שער הגיא, סמוך למקום התהפכות הרכב. שני המשיבים היו חבולים, כמצופה ממי שכעת עברו תאונה הכרוכה בהתהפכות רכב. מפתח הרכב נמצא אף הוא באתר הבנייה, וכן קפוצ'ון אדום שלפי עדות השוטרים לבש משיב 1 (לבוש שאינו הולם, דרך כלל, את תקופת הקיץ החמה). נראה על פני הדברים שגרסת המשיבים וההסבר שנתנו להימצאותם באתר שער הגיא אינם משכנעים, הן לאור העובדה שמשיב 2 עטה על רגליו גרביים לבד – גרביים שלא ניכר עליהם שום סימנים של הליכה רגלית ארוכה, והן לאור טענת משיב 2 - בשיחת טלפון שביצע דקות ספורות לפני שנמצא בשער הגיא - שהוא נוכח בשורש. ברמת בחינה המתאימה לשלב זה של ההליך, נראה שמדובר בראיות לכאורה בעוצמה גבוהה.

נוסף לכך, בית המשפט המחוזי בחן את ממצאי דו"ח האיתוראן שהיה ברכב. בחינה זו הביאה את בית המשפט למסקנה חד-משמעית: "עיינתי בדו"ח האיתוראן במלואו והתרשמתי כי בעת הזאת לא ניתן להגיע למסקנה אחרת, אלא כי הרכב היה בחזקת המשיבים בעת האירוע". בית המשפט אף עמד על כך שברכב השברולט הנטוש נמצאו עשרה ג'ריקנים, שניים מהם מלאים בסולר. מעדויות שנגבו באתר עולה כי גניבות של סולר מאתר הבנייה מתרחשות כל העת. מכאן הסיק בית המשפט שסיבת המנוסה לכאורה של המשיבים מתיישבת עם המניע שבגינו ברחו מן השוטרים.

כאשר אנו נותנים את דעתנו למכלול הראיות המוצגות, עולה שמדובר במסכת ראיות רצופה אשר בכוחה, לכאורה, לבסס הרשעה (ראו בש"פ 6262/96 הנ"ל). באשר לעילת המעצר, כבר נקבע בדברי בית המשפט המחוזי כי "העבירות המיוחסות למשיבים מגלות אינהרנטית רמת מסוכנות שיש לאיינה". יודגש שהמשיבים ברחו לכאורה מהשוטרים גם כאשר נורו לעבר רכבם ארבע יריות. לבד מעילת מעצר של מסוכנות, דומה שהתנהגותם לכאורה של המשיבים מגלה זלזול עמוק ברשויות החוק, הן בבריחה מהשוטרים וקל וחומר בנכונות לתקוף שוטר ולסכן את חייו. התנהגות זו מקימה עילת מעצר נוספת. בנסיבות אלו, ניתן לומר כי הואיל והמשיבים בהתנהגותם ה תנגדו למעצר וניסו לתקוף את השוטר האחראי - נוצר חשש לניסיון הימלטות מן הדין.

6.

למרות קיומן של ראיות לכאורה, וחרף עילת המעצר שמצא, קבע בית המשפט המחוזי שיש "כרסום מה" בראיות. בית המשפט התכוון בעיקר ל עובדה שבעל הרכב, אשר שיחת טלפון נטענת ממנו למשיבים מהווה חוליה מרכזית בקו ההגנה שהוצג, לא נחקר על-ידי התביעה. לכך מתווסף החסר בנתוני תקשורת. העוררת אמנם ציינה שבעת האחרונה התקבלו נתוני תקשורת המכחישים את גרסתם של המשיבים. ואולם, נתונים אלו לא הוגשו בפניי וטרם נבחנו לעומק על-ידי ערכאה שיפוטית. לנוכח ה"כרסום" בראיות, ולאחר ששקל את הנסיבות הספציפיות של המקרה, החליט בית המשפט המחוזי על שחרור המשיבים בתנאים מגבילים.

אינני יכול להסכים בשלב זה לתוצאה שאליה הגיע בית המשפט מחוזי. כאמור, וכפי שהדגיש בית המשפט המחוזי, אין בחֶסֶר שמצא בראיות שהוצגו כדי לשמוט את הבסיס לכתב האישום. הראיות לכאורה שהוצגו הן כאמור בעוצמה ראויה, ומתוכן נבנית מסכת עובדתית שיש בה די, לכאורה, לנדרש בשלב זה. שיקול נוסף הוא כי הראיות אינן נסיבתיות בלבד, אלא נשענות אף על האמרה המפלילה לכאורה של משיב 2. לצד זאת, סימני השאלה וסימני אי-ההשלמה בראיות התביעה עליהם הצביע בית המשפט המחוזי תופסים את עינו של המשפטן. לכן, אין בהחלטה זו כדי למנוע מהסנגור מלהגיש בקשה לעיון חוזר בתום חודש לבית המשפט המחוזי ביחס לראיות הבאות, זאת בין אם הוגשו הראיות ובין אם לאו. הראיות הרלוונטיות הן: א. עדות מטעם בעל הרכב; ב. נתוני תקשורת רלוונטיים; ג. חוות דעת מקצועית ביחס לסימני הזכוכית שנמצאו על בגדי המשיבים והתאמתם לזכוכית של חלון רכב. כמובן שאין בכך הבעת עמדה לגבי בקשה שטרם נולדה, או בדבר משקלה של ראיה וראיה. היה ותוגש בקשה כזו על בית המשפט לשקול את מלוא מארג הראיות ועוצמתן ביחס לבקשת המדינה להורות על מעצרו של המבקש.

7.

בכפוף לאמור בפסקה 6 לעיל, הערר מתקבל. בהתאם לכך המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.