בש"פ 4508/15 אורן סבאג נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר-שבע מיום 24.6.2015 בע"ח 16265-04-15 (כב' השופט נ' אבו טהה ), בה נדחתה בקשת העורר לעיון בחומר חקירה.

העורר הוא נאשם מס' 1 בכתב אישום הכולל 4 נאשמים אשר הוגש ביום 4.1.2015 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של התעללות בחסר ישע, חבלה בכוונה מחמירה ולחץ של עובד ציבור - עבירות לפי סעיפים 368ג בצירוף סעיף 20; 329(א)(1) בצירוף סעיף 29; ו-277 (1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ).

2.

לפי המתואר בכתב האישום, במועדים הרלבנטיים שירתו הנאשמים כשוטרים בתחנת משטרה בבאר-שבע. המתלונן, אברהם גיל מהרי, נעצר על-ידי הנאשמים 3 ו-4 בחשד להחזקת רכוש החשוד כגנוב. המתלונן הובא לתחנת המשטרה ושם עבר מסכת של התעללויות מידי הנאשמים, שכללה מכות, בעיטות ושפיכת מים רותחים על חלקים שונים בגופו. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן חבלות וכוויות והוא קיבל טיפול רפואי בבית החולים סורוקה, וכתפו, גבו וגב כף רגלו נותרו מצולקים.

3.

במסגרת בקשה שהגיש לבית המשפט לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ביקש העורר להורות לתביעה להעמיד לעיונו, בין היתר, את המרשם הפלילי של המתלונן. לטענת העורר, מאחר שראיות התביעה מבוססת בעיקר על עדותו היחידה של המתלונן, הרי שמטבע הדברים שאלת אמינות המתלונן תעמוד במרכז הכרעת בית המשפט.

בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק שעל רקע המבחנים שהותוו בפסיקה לענין זה, ולאחר עיון בגיליון המרשם הפלילי של המתלונן, לא מצא בגיליון ולו פוטנציאל כדי לסייע בהגנת העורר. על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

4.

בערר נטען כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו, ולא נתן את המשקל הראוי לכך שהמתלונן הוא העד המרכזי, ולמעשה היחיד, בתיק. בנוסף, בישיבת ההוכחות הראשונה התברר כי המותב הדן בתיק גזר את דינו של המתלונן בעבר, אך כיוון שהעיון ברישום הפלילי נמנע מההגנה, לא יכלו הנאשמים להתייחס לשאלה של צורך בפסלות המותב. בדיון בעל-פה לפני טען בא-כוחו של העורר עוד, כי מבחן הרלבנטיות אינו בעצם קיומן של הרשעות קודמות של המתלונן, שכן גם בעל עבר פלילי עשוי להיות עד מהימן, אלא העיקר הוא בבחינה של פסקי הדין בהליכים בהם הורשע המתלונן בעבר, העשויה להעלות ממצאי מהימנות שנקבעו לגבי המתלונן באותם הליכים. לפיכך, נטען, היה על הפרקליטות או על בית המשפט לעיין לא רק במסמך הרישום הפלילי עצמו, אלא גם בפסקי הדין המנויים בו בטרם ההחלטה בבקשה לעיון בחומר החקירה. לדעת בא כוח העורר בדיקה בהיקף כזה מוצדקת במישור העקרוני כל אימת שהוכח שגרסת התביעה נשענת על עדות עד מרכזי בעל עבר פלילי.

5.

מנגד, נטען בתגובה מטעם המשיבה, כי בקשת העורר שהפרקליטות תעיין בכל פרטי הרישום הפלילי של מתלונן שהוא עד יחיד או מרכזי מרוקנת מתוכנה את ההלכה שנקבעה בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל , פ"ד סב(1) 684 (2007) (להלן: הלכת בניזרי ), ולפיה בדיון בבקשה לעיין ברישום פלילי של עד יאזן בית המשפט בין זכויותיו של העד לבין זכויות הנאשם, ולא יורה על מסירת הרישום הפלילי באופן אוטומטי, אלא לאחר שקבע כי יש במידע רלבנטיות להערכת אמינות העד. לשיטת המשיבה, אם הרישום הפלילי של עד הוא רק כלי עזר לבדיקה אם נקבעו קביעות מהימנות בעניינו, הרי שהוא יהיה תמיד רלבנטי להגנת הנאשם ולכן תמיד יהיה על המדינה להעבירו לעיון הנאשמים. המשיבה הזכירה כי בסוגיה העקרונית עומד על הפרק גם האינטרס הציבורי, כאשר מתן זכות עיון גורפת ברישום פלילי של עדים עשוי להרתיע עדים פוטנציאליים ממסירת עדות.

עוד נטען כי בקשת העורר היא בקשה ספקולטיבית המבוססת אך על תקווה כי נקבעו קביעות מהימנות בעניינו של העד. הדבר לא מצדיק הטלת החובה על התביעה או על בתי המשפט לבדוק את כל פסקי הדין המופיעים ברישום הפלילי כאשר הוגשה בקשה מטעם ההגנה לעיון בחומרי חקירה. המשיבה סבורה שהדבר יטיל נטל כבד שלא ניתן יהיה לעמוד בו. מכל מקום, נטען, כי קביעות מהימנות שנקבעו בעבר בעניינו של עד יספקו תועלת זניחה בלבד להגנת נאשם, היות שכל שופט או מותב מכריע לגבי מהימנות עדים על-פי התרשמותו שלו. מעבר לכך הוטעם כי לא ניתן לצמצם את בקשתו העקרונית של בא-כוח העורר רק למקרים בהם ראיות התביעה נשענות על עדות יחידה. שכן, הטענה העקרונית בדבר חשיבות המרשם הפלילי ככלי למציאת פסקי דין יכולה להיות רלבנטית גם כאשר ההגנה מנסה להטיל ספק באמינותם של כמה עדים ולא רק של עד יחיד.

לבסוף, טוענת המשיבה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי כי בתדפיס הרישום הפלילי של המתלונן אין מידע רלבנטי להגנת העורר. כמו כן, נטען שעדות המתלונן נתמכת בראיות נוספות, וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשת העורר.

6.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובסוגיה לגופה הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

7.

בתי המשפט התלבטו בשאלה, האם יש לראות במרשם פלילי של עדים כ"חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל , פ"ד לט(4) 124 (1985) (להלן: ענין אל הוזייל ); בש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(5) 245 (2000)) , עד שנפסקה הלכת בניזרי , אשר הכריעה בסוגיה זו וקבעה את האיזון הראוי בין הזכות למשפט הוגן לבין הזכות לפרטיות של עדים.

8.

אין בידי לקבל את טענת העורר כי במלאכת האיזונים עליה הורה בית משפט זה בהלכת בניזרי, די בכך שמדובר בעדות מרכזית או יחידה כדי להטות את הכף למסירת המרשם הפלילי של העד, או לחלופין - כדי לחייב את התביעה או את בית המשפט לבחון את פסקי הדין המופיעים במרשם הפלילי לגופם.

אכן, העובדה שמדובר בעד יחיד או עד מרכזי שעליו עומד האישום כולו היא בעלת משקל לבחינת הרלבנטיות של המרשם הפלילי של העד, אך היא אינה תנאי מספיק. על מנת לעמוד במבחן הרלבנטיות ולהצדיק פגיעה בזכות לפרטיות של העד ובאינטרס הציבורי למניעת הרתעת עדים ממסירת עדות, נדרש "דבר מה נוסף", היינו - אינדיקציה לכך שיש במרשם הפלילי של העד פוטנציאל ממשי קונקרטי לתרום להגנת הנאשם. כמצוין לעיל, גם בא כוח העורר מסכים כי עצם קיומו של מרשם פלילי אין די בו כדי לעבור את מבחן הרלבנטיות.

9.

האפשרות התאורטית למצוא במרשם הפלילי סיוע להגנת הנאשם ללא כל אינדיקציה קונקרטית, אין די בה כדי להצדיק לראות במרשם הפלילי של העד משום "חומר חקירה". תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא יימצא בפסקי הדין הנזכרים במרשם הפלילי מידע העשוי לסייע בהגנת הנאשם, אינה מצדיקה פגיעה בזכויות עדים, והיא בגדר מה שכונה על ידי בית המשפט ב ענין אל הוזייל "מסע דייג" ( Fishing expedition ) , שאינו מצדיק הכרה במרשם הפלילי של העד כ"חומר חקירה" (שם, בעמ' 132).

אכן, המגמה בפסיקת בית משפט זה היא "לפרש באופן רחב את המונח 'חומר חקירה'", אך נפסק גם כי אין להרחיב מונח זה "לראיות שחשיבותן ונגיעתן לאישום הפלילי היא שולית ורחוקה מדי" (בש"פ 7990/14

מקונן נ' מדינת ישראל (29.12.2014); בש"פ 600/15 הירשמן נ' מדינת ישראל (1.2.2015)).

בצדק נטען לענין זה מטעם המשיבה, כי קביעות מהימנות שנקבעו בעבר בעניינו של עד יספקו תועלת זניחה בלבד להגנת נאשם, היות שכל שופט או מותב מכריע לגבי מהימנות עדים על-פי התרשמותו שלו.

10.

האבחנה שמבקש בא כוח העורר לערוך בין עד "סתם" לעד מרכזי, מעוררת גם קשיים עיוניים ומעשיים כאחד. יקשה מאוד להגדיר "עד מרכזי", שהרי גם כאשר קיימים עדי תביעה רבים, עדיין ניתן יהיה לטעון ש"הפלת לבנה אחת מהבנין תגרום לקריסת המבנה כולו". קבלת עמדה זו תגרור התדיינות אין קץ ותטיל נטל כבד, על התביעה ועל בתי המשפט, שלא ניתן יהיה לעמוד בו , ותגרום גם להתמשכות ההליך הפלילי.

11.

העולה מן המקובץ, כי הכרה ברלבנטיות של מרשם פלילי ללא אינדיקציה קונקרטית כאמור, גם אם היא מוגבלת כביכול לעד מרכזי, אינה עולה אפוא בקנה אחד עם הלכת בניזרי , ולמעשה היא עומדת בסתירה חזיתית להלכה זו וחותרת תחת האיזון שנקבע בה.

12.

במקרה דנן התביעה ובית משפט קמא עיינו במרשם הפלילי של העד-המתלונן ולא מצאו כי יש בו ולו פוטנציאל סיוע בהגנת העורר. גם אני עיינתי במרשם הפלילי ולא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא.

13.

סוף דבר: הערר נידחה.