בש"פ 4511/00 מדינת ישראל נ. מרדכי ברוזי

1.המשיב עומד לדין פלילי בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשל ביצוע עבירות של תקיפה ואיומים.

על פי הנטען בכתב האישום בא המשיב לפגוש במתלוננת, במועדון בו בילתה בתל-אביב, סילק מעל פניה בחור שביקש לרקוד עימה, הפך על פניו את השולחן שלידו הסבה עם חברותיה, משך בשערותיה של המתלוננת ואיים עליה, לאמור: "שלא תעזי ללכת עם גבר אחר משום שאני ארצח אותך ואשרוף אותו". באותו מעמד איים המשיב על חברותיה של המתלוננת כי ישרוף את רכבן ו"ינפץ אותם" אם לא יתרחקו מן המתלוננת.

מן הראיות שהתביעה סומכת עליהן עולה כי המשיב קיים קשרים אינטימיים עם המתלוננת במשך שנים, כאשר במקביל ולסרוגין הוא ממשיך לקיים מערכת יחסים עם גרושתו. בשנים האחרונות מתגורר המשיב בבית גרושתו. המתלוננת ביקשה לנתק את קשריה עמו, אך על פי דברי תלונתה, וגם מן הדברים שהמשיב עצמו אמר במשטרה, מתברר כי הוא לא מניח לה.

שבוע לפני ביצוע מעשי התקיפה האחרונים הגיע המשיב לאותו מועדון בו היתה מצויה המתלוננת, ואיים עליה לאחר שניפץ בקבוק של בירה.

2.משהוגש כתב האישום בקשה התביעה מבית משפט השלום להורות על מעצרו של המשיב עד תום משפטו. המשיב הציע לבחור בחלופה אחרת למעצר.

בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 8.6.2000, מצא כי חלופת המעצר שהוצעה, לאמור שהמשיב ישהה בבית גרושתו, אין בה די כדי להשיג את מטרות המעצר. "נסיבות תיק זה מגלות - כך קבע בית משפט השלום - כי למעשה המשיב אינו מתגורר עם המתלוננת, איננו חי בסמוך לה, ולמרות זאת ובלא ידיעתה של גרושתו המשיך בקשריו עם המתלוננת ואף המשיך לגלות כלפיה יחס של אהבה אובססיבית, שקשה להתגבר עליו. במצב דברים זה - כך פסקה השופטת - אינני סבורה כי צו הרחקה בלבד, יהיה בו כדי להבטיח את מטרות המעצר, ולהפיג את החשש האפשרי להישנות מעשי אלימות". וכן: "אינני סבורה כי המשך מגוריו עם הגרושה בפיקוחה די בו כדי להפיג את החשש בתיק זה".

כיוון שכך, דחה בית המשפט את הדיון למועד אחר, על מנת לאפשר למשיב לבוא בפניו בהצעה אחרת לחלופת מעצר.

3.ביום 12.6.2000 הודיע המשיב כי גרושתו נטלה חופש מעבודתה למשך שבועיים על מנת לשהות עימו במשך כל שעות היממה.

בית המשפט דחה את המשך הדיון ליום 27.6.2000 על מנת לאפשר "מציאת פתרון אחר", כנראה בשל שהפתרון שהוצע היה ארעי; ב"כ המשיב הצהיר באותו מעמד כי אם לא ימצא פתרון אחר, לא תהא לו עוד התנגדות למעצרו של המשיב. עד למועד הדיון הורה בית משפט השלום על שחרורו של המשיב לבית גרושתו.

ערר שהגישה המדינה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה, בין השאר בנימוק שהחלטת בית משפט השלום נוגעת לפתרון ארעי וכי הדיון בענין טרם נסתיים.

4.כנגד החלטה זו מלינה המדינה היום. ב"כ המדינה מדגיש כי המקרה הוא חמור, וכי נסיבותיו מצביעות על אותות אזהרה חמורים. המדובר, כך מציין ב"כ המדינה, בהתנהגות אובססיבית של המשיב, שבאה לידי ביטוי באלימות קשה ובהשמעת דברי איומים חמורים. נציג המדינה מדגיש כי המשיב המשיך להתקשר למתלוננת גם מבית המעצר בו היה נתון, ודרש ממנה להמשיך לקיים עימו קשר. הוא איים על חיי המתלוננת בתחנת המשטרה עצמה ובנוכחות שוטר, וכל אלה מצביעים, לדעת המדינה, על המסוכנות הרבה הטמונה בהתנהגותו.

ואכן, גם בית משפט השלום התרשם כי קמה במקרה זה עילת מעצר. בית משפט השלום הדגיש כאמור כי מתן הוראה על הרחקתו של המשיב מאזור מגוריה של המתלוננת - אין בו די, וכי אין די גם בהמשך מגוריו בבית גרושתו כדי להפיג את החשש ממסוכנותו. בית המשפט מצא כי הפתרון המוצע עתה על ידי המשיב הוא פתרון זמני, וכי אם לא תמצא חלופה אחרת יהא צורך להורות על מעצרו, אך בחר כאמור לשחררו בערובה ובתנאים מגבילים עד להשלמת הדיון בעניינו.

5.החלטה זו אינה יכולה לעמוד, וחרף העובדה שמדובר בהחלטת ביניים, היה מקום לבחון אותה בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי. הראיות המצויות בתיק המשטרה מלמדות על התנהגות אלימה, וההרשעות הקודמות של המשיב נגועות, גם הן, כולן, באיומים ובמעשי אלימות.

שרות המבחן, בתסקיר שערך אודות המשיב, הביע אף הוא ספק בכוחותיו של המשיב להמנע ממערכת היחסים הכפייתית והאלימה שהוא מקיים עם המתלוננת.

עובדות אלה כולן עמדו לעיני רשויות התביעה, שהשכילו לפעול במהירות, להשלים את החקירה בעניינו של המשיב, ולהביאו למשפט סמוך לאחר ביצוע העבירות נשוא המעצר. הן עמדו גם לנגד עיני בית משפט השלום. בנסיבות אלה לא היה מקום לשיחרורו של המשיב טרם שנמצאה חלופת מעצר ראויה.

דין הערר להתקבל. המשיב יעצר עד למתן החלטה סופית בעניינו בדיון שיתקיים ביום 27.6.2000 בבית משפט השלום.