בש"פ 4513/00 שי נדב נ. מדינת ישראל

בתאריך 8.12.99 הוגש נגד העורר כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו בגין עבירת אינוס בניגוד לסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. בצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים במשפטו, בקשה שבתאריך 27.12.99 נדחתה על ידי בית המשפט קמא והעורר שוחרר ממעצר תוך קביעת תנאים לשחרורו. ההחלטה על השחרור מהמעצר התבססה, בין היתר, על כך כי "התשתית הראייתית נמצאה מכורסמת ומעורערת", כלשון בית המשפט. בין השאר, נקבע תנאי כי העורר ישהה במעצר בית מדי יום מן השעה 20:00 בלילה ועד למחרת בשעה 06:00 בבוקר ( להלן: התנאי ). לאחר חצי שנה בה טרם הוחל בשמיעת הראיות, בקש העורר כי יתקיים עיון חוזר בענינו וכי יבוטל התנאי. בתאריך 20.6.00 נדחתה בקשתו על ידי בית המשפט המחוזי, ועל כך הערר שבפני.

אודה, שמעיקרו של דבר לא ברורה לי תכלית התנאי בנסיבות המקרה. מדוע כל שעות היום אין חשש מהעורר, ודוקא בשעות הלילה כן. מכל מקום, בנסיבות המיוחדות של המקרה, בהן העורר היה חופשי לחלוטין בשעות היום ללא שהיה בכך איום כלשהו על המתלוננת או על עדותה, ובהתחשב בכך שטרם נקבע מועד לשמיעת המשפט ורק בחודש יולי ייקבעו מועדים לכך, נראה לי שאין לדרוש עוד מהעורר את קיום התנאי, אשר יש בו הכבדה של ממש על חרותו.

הערר מתקבל, והתנאי כי על העורר לשהות במעצר בית משעה 20:00 בערב עד לשעה 6:00 בבוקר מבוטל בזה.