בש"פ 4517/02 יצחק גואטה נ. מדינת ישראל

במהלך השנים 2001 ו2002- הופעל שוטר כסוכן סמוי, מטעם המשטרה, לצורך איסוף ראיות כנגד גורמי פשע בעיר נתניה. אותו סוכן שימש, במסגרת שליחותו האמורה, כשומר ראשו של הנאשם פרנסואה אביטל. בבעלותו של זה האחרון היה משרד של הלוואות בנתניה, מאפייה ומסעדה. העורר יצחק גואטה ניהל את משרד ההלוואות ואילו העורר דניאל בן סימון שימש, באותה עת, כבעלים של מכון לשטיפת רכב בנתניה. פרנסואה אביטל, העורר בן סימון, העורר גואטה, ושישה אחרים הובאו לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בגין שורה של עבירות חמורות.

כתב האישום מייחס לעורר גואטה עבירה של סחיטה באיומים, של רכישת נשק ושל סחר בנשק, ואילו לעורר 2 מיוחסות עבירות של קשירת קשר לפשע וסחר בנשק.

על פי האמור בכתב האישום, נטל העורר גואטה חלק במעשה סחיטה, שבוצע כלפי אדם שנטל הלוואה במשרד ההלוואות שבניהולו ושבבעלותו על אביטל. הלווה לא הצליח לעמוד בתנאי ההחזר של ההלוואה ואז דרש ממנו העורר גואטה לבוא עמו ולהיפגש עם הנאשם אביטל. בפגישה זו נדרש הלווה להחזיר את כספי ההלוואה כולם, שאם לא כן כך נאמר לו יהרוג אותו אביטל. באותו מעמד הושמעו כלפי הלווה איומים, הוא נדרש לשטוף כלים במסעדה, כדרך להשפילו. כשהתלונן הלווה במשטרה, הורה לו העורר גואטה לנסוע עמו לביתו של אביטל, שם היו מצויים גם נאשמים אחרים, והכל ביקשו להניעו לחזור בו מתלונתו במשטרה, וזאת בדרך של הפחדה ועל ידי שהציעו לו טובות הנאה.

עוד מואשם העורר גואטה בכך שרכש עבור הנאשם אביטל נשק ומסר אותו באמצעות סוכן המשטרה על מנת שזה יעבירו לאביטל.

גם העורר בן סימון הואשם, כאמור, בקשירת קשר - יחד עם הנאשם אביטל - לביצוע עסקת נשק. הוסכם בין השניים, כך נטען באישום, כי בן סימון יעביר לאביטל תת מקלע מסוג עוזי, תחמושת ושני רימונים. ואכן, ביום 14.3.2002, במכון השטיפה שבבעלותו, מסר העורר בן סימון לסוכן המשטרה המוסווה תיק ובו כלי הנשק והתחמושת ובעת שהסוכן עמד למסור את התיק לאביטל בוצעו מעצרים של המשטרה במקום ואביטל נעצר.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה להורות על מעצרם של הנאשמים כולם עד תום משפטם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ובהחלטתו הוא הורה, בין היתר, על מעצרם של שני העוררים עד תום ההליכים.

כנגד החלטה זו הם משיגים. הם סבורים כי אין די בראיות המצויות בידי המשטרה כדי לקשור אותם לעבירות המיוחסות להם, בשל שאלה סומכות בעיקרן על עדות הסוכן המשטרתי וזו אינה נתמכת בראיות מספיקות נוספות. עוד הם טוענים, כי לא נתקיימה עילה למעצרם וכי בהחלטתו הפלה אותם בית המשפט לרעה, בהשוואה לנאשמים אחרים, ששוחררו בערובה ובתנאים מגבילים.

המאשימה טוענת, לעומתם, כי די בעדות הסוכן הסמוי כדי להביא להרשעת העוררים וכי מכל מקום לעדות זו מצטרפות ראיות נוספות.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. עדותו של הסוכן בעניינו של העורר בן סימון ברורה ומפורטת והיא נתמכת בדברים שנשמעו מפי העורר בן סימון בשיחה בינו לבין הסוכן, שהוקלטה על ידי המשטרה, וכן בעדות נוספת המאשרת מקצת מדברי הסוכן בכל הנוגע להתרחשויות שנסבו סביב עסקת הנשק. גם בכל הנוגע לאשמות המיוחסות לעורר גואטה קיימת עדות ברורה ומפורטת של הסוכן הסמוי. היא נתמכת בפרטים מסוימים בעדותו של הלווה שנתקשה להשיב כספים שקיבל ממשרד ההלוואות של גואטה, בשיחת טלפון שהוקלטה ושנתקיימה בין גואטה לבין הנאשם אביטל, בשיחה שהתקיימה בין הסוכן לבין גואטה ושממנה ניתן ללמוד על מגעים בין השניים, שנסבו אודות כלי נשק, ומן הראיות המלמדות על קשרים בינו לבין נאשם אחר, שממנו רכש גואטה - על פי הנטען באישום - את כלי הנשק שהביא הסוכן הסמוי עבור אביטל. העבירות המיוחסות לשני העוררים הן עבירות חמורות. הנסיבות בהן נעברו מלמדות על מסוכנותם, לכאורה, על קיומה של עילת מעצר ועל כך שצדק בית המשפט המחוזי בהחלטה שלא להמיר את המעצר בחלופה אחרת.

בית המשפט המחוזי הסביר בהחלטתו את השוני בין עניינם של שני העוררים לבין הנאשמים האחרים. שוני זה נובע, לדעת בית המשפט, בעיקר מהקושי הראייתי שבהוכחת אשמתם של מקצת מהנאשמים האחרים. אפילו אם בחירתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את אותם נאשמים מעוררת קושי מסוים, אין צורך להידרש לכך משלא הוגש ערעור מטעם המדינה, ומכל מקום אין במקרה זה בסיס די להתערב בבחירה שעשה בית המשפט לעניין הזה.

העררים נדחים.