בש"פ 4517/03 סטניסלב וולפוביץ נ. מדינת ישראל

העורר נלכד על-ידי שוטר כשהוא נוהג במהירות 142 קמ"ש, שנמדדה בעזרת מכשיר מדידה, בכביש שהמהירות המרבית המותרת בו היא 90 קמ"ש. קצין משטרה עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה ופסל את העורר מלהחזיק ברשיון הנהיגה שלו, פסילה מנהלית, לתקופה של 30 ימים. בקשת העורר לביטול צו הפסילה נדחתה על-ידי בית-המשפט לתעבורה, ועררו על החלטה זו נדחה על-ידי בית-המשפט המחוזי. מכאן הערר שלפניי.

מקובלות עליי טענות הסניגור, שקצין המשטרה אשר הורה על הפסילה שגה בשתי הנחות מוקדמות שהשמיע גם בפני העורר: האחת, כי אין לו סמכות לפסול פסילה מנהלית לתקופה קצרה מ-30 ימים; והשנייה, כי הפסילה המנהלית מהווה חלק מן העונש הצפוי לעורר, אם יורשע בעבירה. עם זאת, לא מצאתי מקום להורות על ביטול הפסילה כבקשת העורר. טעמיו של בית-המשפט המחוזי לעניין זה מקובלים עליי. אף לדעתי, על-פי כל אמת מידה - ולוא גם המקלה ביותר - נהיגה במהירות של 142 קמ"ש בכביש שמהירות הנסיעה בו מוגבלת ל-90 קמ"ש, היא מעשה חמור הצופן סכנה למשתמשים בדרך. אכן, צריך שמשטרת ישראל תעמיד את קציני המשטרה, המפעילים סמכות לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה, על היקפה של הסמכות המופקדת בידיהם. אך בכך שקצין משטרה נתפס לטעות בהבנת תוכן סמכותו, אין כדי להצדיק ביטול החלטתו, משנוכח בית-המשפט כי ההחלטה לגופה הייתה כדין ולא נפל בה כל פסול.

הערר נדחה. העורר יפקיד את רשיון הנהיגה שלו בלשכת התנועה בזכרון-יעקב עד יום 4.6.03 בשעה 12:00 בצהריים.