בש"פ 4517/05 בסאם גריפאת נ. מדינת ישראל

1.שני בתי משפט, בית משפט השלום בנצרת ובית המשפט המחוזי בעיר, מצאו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. לא שוכנעתי שיש להתערב בקביעה זו. הקביעה כי נמצאו ראיות לכאורה מתייחסת לכתב אישום בו הואשם העורר בעבירות אלו: כניסה והתפרצות למקום מגורים, גניבה, גניבת רכב, פריצה לרכב, החזקת סכין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש הליכי משפט. עתה, בערר שני, מבקש העורר להשתחרר לאחר ששני בתי המשפט הקודמים קבעו כי ייעצר עד תום משפטו.

2.השאלה היחידה שהטרידה אותי נוגעת לטענת האפליה בין העורר לבין אחר שנהג ברכב בו נמצאו השניים, לגירסת המשיבה, כאמור בכתב האישום. נהג הרכב הואשם בכתב אישום נפרד, שהוגש לבית המשפט המחוזי. הנהג לא נעצר עד תום ההליכים, אלא שוחרר בהסכמת המשיבה. נאמר לי על ידי באת-כוח המשיבה כי הנאשם האחר חולה במחלה סופנית וזו הסיבה שבעטיה הסכימה המדינה לשחררו. הסניגור המלומד טוען, כי אין יסוד לנתון האמור בדבר מחלתו של הנאשם האחר. עניין זה לא עלה בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים. כמובן, שבפני העורר פתוחה הדרך להגיש בקשה לעיון חוזר בנימוק שהאחר ששוחרר אינו סובל ממחלה סופנית. עוד יש להזכיר, כי העורר השתחרר מבית הסוהר זמן קצר לפני ביצוען של העבירות נשוא ההליך הנוכחי וכי תלויים כנגדו שני מאסרים מותנים בני הפעלה, האחד בן 8 חודשים והאחר בן 9 חודשים.

3.לאור האמור לא מצאתי שיש ממש בערר והנני מחליט לדחותו.