בש"פ 4517/12 משה ברשישת נ. מדינת ישראל

מעשה במבקש שבפנינו, שבגין עבירה מסוימת נדון לעבודות שירות. חלף כחודש מאז החל המבקש בביצוע עבודות השירות והנה נעצר בגין עבירת סמים המיוחסת לו, וליתר דיוק, עסקת סמים מסוג חשיש במשקל של כ- 2.5 ק"ג . בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד המבקש הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. לאחר ש בית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש לחלופת מעצר, למרות שברגיל בעבירות סמים הכלל הוא מעצר עד תום ההליכים, והתיר חלופה בדמות מעצר בית מלא

תחת פיקוח ובאיזוק אלקטרוני. כעת, מונחת בפני בקשת המבקש לאפשר לו להמשיך בעבודות השירות על מנת שיתאפשר לו לסיים את עבודות השירות.

למרות המחלצות המשפטיות שהמבקש ניסה לעטות על בקשתו, היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ההליכים כנגד המבקש מתנהלים בבית משפט השלום והבקשה שבפניי היא ערר על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי, בבחינת גלגול שלישי). הבקשה אינה מעוררת סוגיה משפטית של ממש.

ראשית , הפתרון ל"התנגשות" בין הצו המורה על עבודות שירות לבין הצו המורה על מעצר בית מצוי בסעיף 51 (ט) (5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

שנית , אין מדובר בהתנגשות בין שני צווים. בית המשפט של מעצרים קבע כי המקסימום שהוא נכון לאפשר למבקש, נוכח עבירות הסמים בה הוא מואשם, הוא חלופה של מעצר בית מלא. רוצה לומר כי בית המשפט של

מעצר לא רחש אמון למבקש כדי כך שיאפשר לו לצאת לעבודה. קשה להלום שהאמון של בית המשפט של מעצר במבקש גדל כעת, משנתברר, כי העבירה נעברה בעוד המבקש מרצה עונשו על דרך של עבודות שירות. נהפוך הוא, יש בכך גורם נוסף שיש בו כדי להפחית את האמון שנתן בית המשפט של מעצר מלכתחילה במבקש. לטעמי, יהא זה אך אבסורד אם נאמר כי המבקש זכאי לשפר את מצבו דווקא מחמת העובדה שביצע את העבירה תוך כדי עבודות השירות, כך שיתאפשר לו לקבל היתר לצאת לעבודה, היתר שלא ניתן לו קודם לכן במסגרת התיק התלוי ועומד נגדו.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה, הן מאחר שלא עברה את המשוכה הראשונה הנדרשת לצורך מתן רשות לערער והן לגופה.