בש"פ 4525/04 יהודה כהן נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' אלון ) מיום 22.4.04 בב"ש 20418/04 לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 8070/04.

כנגד העורר הוגש כתב אישום אשר בו מיוחס לו שוד מזוין בחבורה של סוכן מכירות, הדחה בחקירה, נסיון לחבלה בכוונה מחמירה של שוטר וכן עבירות תעבורה הקשורות בה. על פי הנטען בכתב האישום תכננו העורר, אחיו ואדם נוסף בשם קריס רוסליאקוב (להלן – קריס ), לבצע שוד של סוכן מכירות. לפי כתב האישום חיכו העורר ושותפיו לסוכן המכירות מחוץ לסופרמרקט שבו גבה תשלום עבור סחורה, ובשעה שעמד להכנס לרכבו ניגשו אליו כשהעורר מצמיד אקדח לבטנו, ובאיומים שדדו ממנו את הכסף ואת ההמחאות שהיו ברשותו. מספר ימים לאחר מכן, על פי הנטען בכתב האישום, ישב העורר ברכב כאשר לפתע הבחין בשוטר המתקרב אליו, וביודעו כי הוא דרוש לחקירה בעקבות הארוע נשוא האישום הראשון, החל לנסוע ברכב כשהוא מנסה לפגוע בשוטר, ולבסוף נמלט מהמקום.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בעת הדיון בבית המשפט המחוזי טען בא כוחו של העורר כי הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר נחלשות לנוכח הנסיבות והראיות האחרות בתיק. ראשית, לטענת בא כוחו של העורר, ההודעה שמסר קריס, אשר מפלילה לכאורה את העורר, נמסרה תחת לחץ מצד השוטרים שחקרו אותו ועל כן אין לייחס לה משקל. שנית, סוכן המכירות שנשדד, שמסר הודעה במשטרה ובה נקב בשמו של העורר כמבצע השוד, חזר בו מהודעתו בעת שמסר עדות במשפטו של קריס ואמר כי לא ראה מי היו השודדים. התביעה במשפטו של קריס הכריזה על הנשדד כ"עד עוין" והודעותיו במשטרה הוגשו מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. לנוכח התפתחויות אלו טען בא כוחו של העורר כי הראיות לכאורה שהתקיימו כנגד העורר נחלשו ואין בהן כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים, וכי יש להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי בחן את טענות בא כוח העורר ומצא כי הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר לא נחלשו למרות ההתפתחויות הנזכרות לעיל וכי יש בהן כדי להצדיק את מעצר העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט עמד גם על המסוכנות הרבה הנשקפת מאת העורר לנוכח החומרה הרבה של העבירות המיוחסות לו וכן לנוכח עברו הפלילי המכביד הכולל הרשעות בעבירות אלימות. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי העורר הסתתר חודשים ארוכים מפני חוקרי המשטרה שניסו לאתרו ונסיונו, לכאורה, להימלט תוך כדי דריסת שוטר, כמתואר בכתב האישום, מחזק את החשש כי ימלט מהדין. לנוכח נסיבות אלו, ולנוכח העובדה כי שני המעורבים האחרים בפרשה נעצרו אף הם עד לתום משפטם, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

בדיון שהתקיים בפניי חזר בא כוח העורר על טענותיו בדבר החלשות הראיות בתיק וטען כי לאור ההתפתחויות שתוארו לעיל והשפעתן על משקל הראיות בתיק אין מקום לעצור את העורר עד תום ההליכים. באשר לנסיון הדריסה טען בא כוח העורר כי העורר לא התכוון כלל לדרוס את השוטר אלא רק לברוח מהמקום. ביחס לטענה בדבר החשש מפני הימלטות מהדין טען בא כוח העורר כי העורר לא זומן באופן רשמי לחקירה ועל כן אין לייחס לו הסתתרות מהחוקרים. עוד ציין בא כוח העורר כי שמיעת ההוכחות בתיק זה קבועה להתחיל רק בחודש נובמבר וספק אם תסתיים לפני שיחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של העורר. בנסיבות אלו, טוען הוא, יש לשקול חלופת מעצר. מנגד, עמדה באת כוח המשיבה על מסוכנותו הרבה של העורר וכן הדגישה את החשש כי ימלט מהדין. לטענת באת כוח המשיבה, חזרתו של סוכן המכירות שנשדד מהודעתו נובעת מפחדו מהעורר המוכר לו כעבריין אלים. בנסיבות אלו, אין מקום לדעת באת כוח המשיבה, לשחרר את העורר או לשקול חלופת מעצר. באת כוח המשיבה ציינה כי בית המשפט קבע שלושה מועדים לשמיעת ההוכחות בתיק והיא סבורה כי במועדים אלו תסתיים, לכל הפחות, פרשת התביעה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את הערר. לא מצאתי ממש בטענות העורר בדבר החלשות מערכת הראיות לכאורה בעניינו ונראה כי ראיות אלו לא נפגמו בצורה משמעותית עקב ההתפתחויות שתוארו לעיל. באשר למסוכנותו של העורר הרי שזו נלמדת מתוך כתב האישום, בו מיוחס לעורר חלק מרכזי ופעיל במעשה שוד שתוכנן לפרטיו באופן מדוקדק, ובוצע בקור רוח תוך איום בנשק חם, ובכך יש כדי להקים עילה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. כמו כן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, לחובת העורר עבר פלילי עשיר בעבירות אלימות רבות, עובדה אשר מחזקת את החשש בדבר מסוכנותו. יתרה מזאת, בעניינו של העורר קיים חשש אמיתי כי שחרורו יביא לשיבוש ההליכים בעניינו וזאת לנוכח איומיו על המתלונן וניסיונו, לכאורה, להימלט מפני השוטר, כנטען בכתב האישום. ואכן, לנוכח גורם המסוכנות מחד, והחשש מפני ההימלטות מהדין מאידך, אין מקום לשחרר את העורר ואף אין מקום לשקול בעניינו חלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.