בש"פ 4530/01 מדינת ישראל נ. משה רובין [קטין]

המשיב בבש"פ 4530/01 (העורר בבש"פ 4540/01) (להלן: המשיב) מואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשירת קשר לביצוע פשע ובשוד. בקשת המדינה לעוצרו עד תום הליכים נדחתה, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה הינה על גבול העוצמה הדרושה למעצר. על-כן החליט בית-המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים ברמה של חלופת-מעצר, ולהורות כי המשיב יישאר במעצר-בית במקום מגוריו בהשגחת אמו.

על החלטה זו עוררים שני הצדדים. המדינה בעררה טוענת כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות, וכי יש על-כן לעצור את המשיב בשל מסוכנותו. ואילו המשיב טוען בערר שהגיש, כי חומר הראיות שהציגה המדינה איננו בעוצמה מספיקה למעצר ולפיכך לא קמה עילת-מעצר, וממילא לא ניתן היה לקבוע לו חלופת-מעצר.

בדיון בפניי, לאחר ששמעו שני הצדדים את דבריי, שינו הם את עמדתם העקרונית. המדינה, מפי עורך-דין אורי כרמל, מסכימה היום לכך שתיקבע למשיב חלופת-מעצר. אלא שהמדינה מצביעה על כך שחלופת-המעצר שנבחרה על-ידי בית-המשפט המחוזי אינה ראויה, ומציעה, בשלב ראשון, לקבוע כתנאי לשחרור המשיב ממעצר אבחון שייערך למשיב במוסד "נווה חורש", כפי שהוצע בעבר על-ידי שירות-המבחן בתסקיר שהגיש. בהתחשב באותו תסקיר טוען מצדו המשיב, כטענה חלופית, כי יש להותיר בעינם את התנאים המגבילים שקבע בית-המשפט המחוזי.

עמדת המדינה נראית לי. על אף טענותיו של הסניגור, עורך-הדין קובי סודרי, לא ראיתי מקום להתערב בניתוח הראיות שנעשה בבית-המשפט המחוזי, שבחן את הראיות בהחלטה מקיפה ויסודית אחת לאחת. מסקנת בית-המשפט המחוזי, שלפיה הראיות שהוצגו כנגד המשיב הן בגבול העוצמה הנדרשת למעצר, מקובלת עליי, וממנה מתחייבת אומנם קביעה של חלופת-מעצר.

לא הייתי אף מתערבת בחלופת-המעצר שקבע בית-המשפט המחוזי, אלמלא תסקיר שירות-המבחן, והעיקר, מכיוון שהמשיב הוא נער כבן 16 וראוי הוא שייקבעו תנאי חלופת-המעצר - לאחר בחינה מקיפה של העניין - שהמשיב יהא מסוגל לעמוד בהם.

אשר-על-כן, אני דוחה את עררו של המשיב, ומקבלת חלקית את ערר המדינה.

התוצאה היא איפוא, שהחלטת בית-המשפט המחוזי בדבר שחרור המשיב לחלופת-מעצר תעמוד בעינה. ברם, התנאים שקבע בית-המשפט המחוזי יתבטלו. כתנאי ראשון לשחרורו, בשלב זה, יהא על המשיב לשהות לצורך אבחון במוסד "נווה-חורש". על המוסד להגיש את חוות-דעתו בעניין המשיב בתוך שבעה ימים, שלאחריהם יובא המשיב בפני בית-המשפט המחוזי לצורך קביעת המשך תנאי השחרור.

בשלב זה המשיב לא יוחזר למעצר, אלא יובל מבית-המשפט העליון למוסד "נווה-חורש". היה והמשיב לא יתקבל למוסד זה, הוא יוחזר לביתו.