בש"פ 4531/14 אסאמה אל סאחלי נ. מדינת ישראל

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 9039-06-12, כב' השופט א' רומנוב ) , בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בביטול תנאי השחרור בו שרוי – שהייה בביתו החל מחצות ועד השעה שש בבוקר. כתב האישום כנגד העורר הוגש לפני כשנתיים. בסמוך לכך שוחרר לחלופת מעצר בדמות

מעצר בית מלא, ובהמשך ניתנו החלטות אשר הקלו בתנאי שחרורו, עד לכדי המצב דהיום, בו שרוי העורר החל מיום 12.9.2013.

בערר שבפניי מדגיש הסנגור כי העורר כיבד את תנאי שחרורו במשך כשנתיים, ואין הצדקה להשארתה של הגבלה זו. בנוסף, טרם נקבע מועד למתן הכרעת הדין. על כן, לעמדתו המשפט בעניינו של העורר צפוי להימשך עוד זמן רב. לבסוף, טוען הוא כי הגבלה זו מפלה את העורר לרעה בהשוואה למעורב נוסף לכאורה על פי כתב האישום, אשר חלקו עולה על חלקו של העורר. לגבי אותו מעורב נוסף בוטלו, בהסכמת המדינה, כל ההגבלות שחלו במסגרת חלופת מעצרו.

מנגד, מדגיש בא כוח המשיבה כי משפטו של העורר קרוב לסיום, ואף נשמעו בו סיכומים. באשר לטענת האפליה, נטען כי ההבחנה בין שני המעורבים נובעת מפער משמעותי בין תסקירי השניים. בעוד ששירות המבחן בעניינו של העורר המליץ על פיקוח אנושי ואלקטרוני, בעניינו של המעורב הנוסף הומלץ על מעצר בית לילי ושילובו בקבוצה טיפולית לעצורי בית, והמעורב הנוסף עשה כן.

2.

לאחר בחינת טענות הצדדים, לרבות העובדה שטרם נקבע המועד להכרעת הדין ועיון בתסקיר – לא מצאתי כי נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, היה ועד לתאריך 15.9.2014 לא ייקבע מועד לשמיעת הכרעת הדין, כי אז יהא העורר רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר בנדון עקב כך.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.