בש"פ 4533/13 פורטדו אניל נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ג' רביד )

מיום 30.5.2013 במ"ת 29530-04-13 בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

כנגד העורר, אזרח הודי ועובד זר שהגיע לארץ בשנת 2008, הוגש ביום 17.4.2013 כתב אישום בו יוחסו לו שישה אישומים נפרדים הכוללים שלוש עבירות בגין מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק ), ארבע עבירות בגין סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 428 סיפא לחוק, שתי עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק, עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 335 ,333(1) ו- 333(2), עבירת כליאת שווא לפי סעיף 377 סיפא לחוק, וכן עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו- 382 לחוק.

2.

איני מוצא טעם לגולל כל תג ותג באישומים השונים ואציג בתמצית את התמונה העולה מכתב האישום. בכתב האישום נטען כי העורר שיתף פעולה עם עדי אלסין (להלן: אלסין ) אשר עבד כרכז מודיעין במרחב תל אביב מטעם רשות מנהל האוכלוסין, ובתוקף עבודתו החזיק גם בתעודת פקח הגירה. בצוותא, ביצעו השניים מסכת עבירות של סחיטה ואיומים, שכוונה כלפי מהגרי עבודה אחרים לשם סחיטת כספים, הסדרת חובות, קבלת מידע ומטרות שונות נוספות. כך, בין היתר, שכנע העורר עובדים זרים כי יעבירו לו סכומי כסף נכבדים על מנת שידאג להסדרה של אשרת עבודה לקרוביהם המעוניינים לעבוד בישראל, אולם סירב להחזיר להם את הכסף לאחר שנתחוור להם כי לא נעשה דבר בעניינם. במספר מקרים נוספים פגע העורר בעובדים זרים, איים עליהם וסחט מהם כספים בתואנות שונות תוך שהוא מנצל את מעמדו של אלסין על מנת להרתיע את הנפגעים ולהניא אותם מלהתלונן. כך, לדוגמה, באישום השלישי בכתב האישום, מתואר כיצד העורר ואלסין, שהציג עצמו כפקח הגירה, תקפו עובד זר והוציאו מפיו תחת איומים את כתובתו על מנת לאתר עובד אחר שמתגורר עמו. בתמורה לחלק מן הפעולות העביר העורר כספים לאלסין בעבור ניצול תפקידו ומעמדו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים עקב מסוכנותו של העורר, ולאור אופיין החמור של עבירות הסחיטה והאלימות בהן היה מעורב. יצוין כי העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

4.

בעניין העורר התקבלו שני תסקירי מעצר. בתסקיר המעצר הראשון מיום 21.5.2013, העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות המעשים על ידי המשיב, אך לא נבחנה בצורה מעשית אפשרות שחרורו של העורר למעצר בית, שכן המפקחים המוצעים על ידי העורר הודיעו לשירות המבחן כי אינם מוכנים לשמש כמפקחים. בתסקיר המעצר המשלים מיום 27.5.2013, קבעה קצינת המבחן כי לא ניתן להמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בשל אופיין של חלופות המעצר המוצעות ובשל רמת הסיכון הנשקפת מן העורר. ההחלטה התבססה על הערכתה כי שלושת המפקחים יתקשו להוות גורם סמכותי ומציב גבולות, וכי אחד המפקחים, אזרח ישראל ויליד הארץ המקושר עם קהילת העובדים הזרים, אשר טיב מניעיו אינו הובהר די הצורך, פנוי לפקח על העורר לאורך כל השבוע, ואילו ידידתו וגיסו של העורר, פנויים לפקח עליו רק בסוף השבוע, כאשר אינם עובדים.

5.

בהחלטתו מיום 30.5.2013 קיבל בית המשפט את עמדת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, תוך שהוא מציין את מסוכנותו ואת אופיין החמור של עבירות הסחיטה בהן היה מעורב. בית המשפט הוסיף כי במידה שיעלה בידי העורר להציע חלופת מעצר אחרת, הוא יהיה רשאי לעתור בבקשה מתאימה לבית המשפט.

על החלטה זו נסב הערר שלפניי.

6.

בערר דכאן, מלין העורר על קביעתו של בית משפט קמא בעניין חלופות המעצר אותן הציע. העורר הלין במיוחד על כך שאלסין, רכז המודיעין, שוהה מזה כחודש בחלופת מעצר, למרות החומרה היתרה של מעשיו ביחס לאלו של העורר.

7.

ככלל, עבירות של סחיטה באיומים, מעידות על מסוכנות הנאשם ומקימות, מעצם טיבן וטבען, חשש מפני שיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא על קורבן העבירה , ועל כן אינן מתאימות בדרך כלל לחלופת מעצר (ראו, לדוגמה, בש"פ 5802/12 אבו גאליה נ' מדינת ישראל (9.8.2012)).

לכך יש להוסיף כי במעשיו של העורר יש משום כיעור מיוחד, באשר עשק, ניצל והילך אימים על אחיו מהגרי העבודה, אנשים קשי יום הנתונים ממילא בחשש מתמיד מפני רשויות ההגירה עקב מעמדם כמהגרי עבודה.

8.

למרות זאת, מצאתי להיעתר לערר, נוכח האפליה שנוצרה בין העורר לבין אלסין, שותפו לביצוע העבירות. גם אם המעשים המיוחסים ישירות לעורר, חמורים מאלו המיוחסים לאלסין, הרי שאין להשוות את מעמד העורר למעמדו של אלסין כעובד ציבור אשר ניצל את מעמדו כפקח הגירה ורכז מודיעין.

לאור זאת, ולאחר שעיינתי בתסקיר המשלים של שירות המבחן, אני סבור כי ניתן להסתפק בעניינו של העורר בחלופת מעצר בית מלא תחת פיקוחו של מר ציון מוזס, אזרח ישראלי לגביו נכתב כי הוא מעורב ומקושר בקרב קהילת העובדים הזרים, ובסופי שבוע, בפיקוח של ידידתו של המשיב ושל גיסו.

9.

אשר על כן, אני מורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע בהקדם את תנאי חלופת המעצר של העורר בכתובתו של מר ציון מוזס, לרבות ערבויות, הפקדה במזומן וצו עיכוב יציאה מן הארץ.