בש"פ 4536/07 אפריים קניאס נ. מדינת ישראל

לבית משפט השלום הוגש כתב-אישום המייחס לעורר שורה ארוכה של עבירות אשר המכנה המשותף להן הוא מרמה. בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב נעתר בית משפט השלום בחודש כסלו התשס"ז (דצמבר 2006) לבקשת המשיבה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נקבע, כי בידי המשיבה תשתית של ראיות להוכחתו של כתב האישום, ונוכח אופיין של העבירות שיוחסו לו, מחד, ועברו הפלילי, מאידך, קמה נגדו גם עילת מעצר. עם זאת, לא סבר בית המשפט המחוזי כי תרופתו של העורר היא במעצר ממש בלבד, ועל כן החליט לשחרורו למעצר בבית הוריו, כאשר הוא נתון באיזוק אלקטרוני. כמו כן, הותנה השחרור בהפקדתן של ערבויות שונות.

בחודש ניסן התשס"ז (אפריל 2007) דחה בית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בסוגיית המעצר, אשר התבססה על ראיות נוספות שהגיעו לידיו של העורר, ונועדו להצביע על חוסר מהימנות גרסתו של המתלונן. בקשה זו נדחתה, וכך היה גורלו של ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בכל אלה עוסק הערר שבפני, ובמרכזו הבקשה להקל בתנאי השחרור על ידי ביטול האיסור שהוטל על המערער לבצע שיחות טלפון, ולהתיר לו לעבוד במוסך שבבעלותו.

עיינתי בבקשה בקפידה והאזנתי לטיעון בא-כוח המלומד של העורר, עו"ד מ' סלטון, אולם לא מצאתי כי ערכאות קמא שגו בהחלטותיהן. בית המשפט המחוזי הגדיר את העורר כמי "שהסכנה כי יחזור לסורו להפיל תמימים ונקיים ברשתו, אינה תיאורטית. הסכנה הינה מוחשית וקרובה" (ראו עמ' 4 להחלטה). נוכח אופיים של האישומים המיוחסים לעורר ועברו הפלילי, סבורני כי הגדרה זו של בית המשפט המחוזי נכונה היא, ועל כן הקלה בתנאי השחרור כמוה כהנחת סכנה מוחשית לפתחו של הצבור. אכן, המסמכים הנוספים עליהם מתבססת הבקשה עשויים לעורר תהיות בשאלת מהימנות גרסתו של המתלונן, אולם משקלם של מסמכים אלה בתמונת הראיות הכוללות, הנו, להשקפתי, זעום, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.